לא תחמוד – הבדלי גרסאות

 

==לא תחמוד לעומת לא תתאווה==

{{ציטוט|מרכאות=כן|אין שני הלאוין שהן "לא תחמוד" שבסדר [[פרשת יתרו|וישמע יתרו]] ו"לא תתאווה" שבסדר זה לאוין כפולין בעניין אחד, אבל הם שני עניינים. שלאו דלא תחמוד ימנענו מלקחת בשום צד, בין בדמים בין שלא בדמים, מה שקנו זולתנו אם איננו חפץ למכר אותו דבר. ולאו זה דלא תתאווה ימנענו אפילו התאווה בו בתוך לבנו, כי עם התאווה יבוא להתחנן לו ולהכביד עליו למכרו או להחליפו לו בכלי אחר על כל פנים.|{{ספר החינוך|תטז}}}}

 

בתלמוד מובאת [[ברייתא]] על מעמדו של החמסן, שהוא אדם הלוקח לעצמו ממון חברו ללא רשות החבר ומשאיר לו תשלום על כך. לפי הברייתא, חמסן [[פסולי עדות|נפסל לעדות]] רק [[מדרבנן]]{{הערה|{{תלמוד בבלי|סנהדרין|כה|ב}}.}}. [[תוספות]]{{הערה|בסנהדרין, דף כה עמוד ב, דיבור המתחיל: "מעיקרא".}} מקשים שבמקום אחר בתלמוד{{הערה|{{תלמוד בבלי|בבא מציעא|ה|ב}}.}} מספרים על רב אחא שהתרעם על זיכוי אדם שלקח ללא רשות ושילם, וענו לו חכמים: {{ציטוטון|ולא תחמוד – לאינשי, בלא דמי משמע להו}}. כלומר, לאנשים נשמע שעבירה יכולה להתקיים רק כשאדם לא משלם, אך מי שמשלם בוודאי רשאי לקחת. מלשון זו נשמע לכאורה שדעת האנשים שונה מדעת התורה.

 

 

אם כן יש כאן שלש דעות: לפי התירוץ הראשון של התוספות, אין איסור לא תחמוד אם שולמה התמורה. לפי התירוץ השני של תוספות ולפי הראב"ד, אין איסור אם הושגה הסכמה. לפי הרמב"ם, גם אם הושגה הסכמה יש איסור לא תחמוד.