האספה המחוקקת ונפילת המלוכה הצרפתית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Chaim20495 (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Chaim20495 (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 42:
החכם ממדינאים אלה היה [[לאופולד השני, קיסר הקיסרות הרומית הקדושה|הקיסר לאופולד השני]], שגילה מיומנות רבה בהתחמקותו מהבושה שהשאיר קודמו [[יוזף השני, קיסר הקיסרות הרומית הקדושה|יוזף השני]] מאחוריו. היו לו קשרים משפתחיים עם לואי ה-16, ויתר על כן, היה מחויב בתור קיסר להגן על נסיכי הספר. מצד שני, הוא הבין את חולשת בית הבסבורג באותה תקופה. לאופולד גם ידע כי היו ארצות השפלה האוסטרית, ששם הצליח לאכוף את משטרו בזמן האחרון, מלאות ידידי המהפכה וכי הבלגים יקבלו בברכה את צבא צרפת. הוא סלד מחולשתם וטפשותם של המהגרים וכמו כן הרחיקם מועדותיו.סופית, בכנות רצה הקיסר למנוע כל מלחמה שתוכל לסכן את חייהם של אחותו מארי אנטואנט ובעלה.
באוגוסט 1791, נועד לאופולד עם [[פרידריך וילהלם השלישי]], מלך [[פרוסיה]] בקרבת [[דרזדן]]. פרי שיתוף הפועלה בין שני המונרכים היה [[הצהרת פליניץ]], שבה כתוב כי החזרת הסדר והמונרכיה בצרפת היו אינטרס עליון של כל שליט. עוד הוכרז כי שניהים יהיו מוכנים לפעול בעד מטרה זו יחד עם שלל הכוחות. המהדורה האחת-עשרה של האנציקלופדיה בריטניקה גורסת כי לאופולד נאלץ ליזום הצהרה זו בשל הנסיבות הפוליטיות. הוא הבין כי שיתוף פעולה בין הכוחות לא ייתכן, מכיוון ש[[בריטניה הגדולה]] התעקשה שלא להתערב בענייני צרפת. אמנם לאופולד בעצם נסוג מעמדתו זו אחרי שלואי קיבל את החוקה, אבח ההצהרה הייתה טעות גדולה שקידמה את [[הקואליציה האנטי צרפתית הראשונה|המלחמה המתקרבת]].
בצרפת, רבים קיוו למלחמה מסיבות מגוונות. נרבון ראה בה אמצעי להחזיר סמכות מסוימת למלוכה ולהגביל את המהפכה. הוא תכנן מלחמה נגד אוסטריה בלבד. המלך והמלכה גם סברו כך וקיוו כי אוסטריה תחזיר את המונרכיה האבסולוטית. לעומתם, הז'ירונדינים קיוו כי המלחמה לא תחזק את המונרכיה אלא תאפשר להם להרוסה כליל. הם עוד חשבו שמלחמה כללית תבטיח את המהפכה בצרפת דרך העתקתה לארצות אחרות והפיכתה לאוניברסלית. לשמאל הקיצוני היו אותן המטרות, אך זה טען כי מלחמה למטרות אלו לא תתבצע בנאמנות על-ידי המלך ושריו. בקיצור, המהפכה נלכדוה ב[[מלכוד 22]]: הניצחון היה מחיה את כוח המלוכה; התבוסה הייתה ממוטטת את המהפכה. לפיכך, רובספייר והיעוקבינים חפצו שלום.
אמנם בתי בורבון והבסבורג היו יריבים ותיקים, אבל צרפת בכלל לא הייתה מוכנה למלחמה רצינית. החוקה לא הייתה יישומית, והרשויות השונות חשדו זו בזו. האוצר נשאר במצב של אי-סדר, שלווה ב[[אינפלציה]] עצומה בשל הנפקת שטרות בסכום של 900,000,000 לירות על-ידי האספה המחוקקת במשך פחות משנה. גל עריקות התפשטה בקרב החיילים, שכבר סבלו מחוסר משמעת גמור. סופית, המבצרים היו במצב עלוב, וחסר ציוד.
באוקטובר, לאופולד ציווה על פיזור המהגרים המחומשים בארצות השפלה האוסטריות, ומנהיגי טייר ומיינץ הלכו בעקבותיו. באותה עת, האוסטרים נענו לבקשתם של המהגרים להגנה מהמהפכנים. האספה הקצתה 20,000,000 לירות לנרבון, שסייר בצפון המדינה ודיווח על עריכות למלחמה. בפברואר, לאופולד חתם על הסכם הגנתי עם פרידריך ווילהם השני, אך זה לא עודד אמון אמיתי בין השליטים. ב-[[1 במרץ]], [[1792]], לאופולד, שעדיין קיווה לשלום, הלך לעולמו והוריש את כיס מלכותו לבנו [[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרנץ]] הצעיר והבלתי מנוסה. לכן, הנהלת הדיפלומטיה בפועל נפלה לידיו של קנצלר הישיש וונצל אנטון וון קאוניץ.
בינתיים, בצרפת, המלך מינה ממשך חדש, שחבריו היו לרוב ז'ירונדינים רדיקליים. ב-[[20 באפריל]], לואי התכופף לרוחות המלחמה המנשבות בממלכתו והציע באספה שתוכרז מלחמה על אוסטריה.
==אבדות המלחמה הראשונות==
הצרפתים תיכננו לפלוש ל[[ארצות השפלה]], שאותן התכוונו לספח אחרי כן, משלוש נקודות בבת אחת. התנועה הראשונה גילתה את מצבו העלוב של הצבא. בפניקה, כוחותיו של הגנרל דילון נמלטו מפני האויב ברגע שנתקלו בו, ודילון, לאחר שנפצע בידי חייליו, נהרג על-ידי המון בלייל. כמו כן, הגנרל בירון נבלם בטרם הגיע לעיר [[מונס]] המצויה בסמוך לגבול. לה פאייט, כשנודע לו על הכשלון ההחלטי, הורה על הכוחות לסגת.
המבוכה שחלחלה המערכה הכושלת חשפה את החשד ואת הקנאה הצוברים בצרפת.
| |||