ויקיפדיה

אמנת ז'נבה הרביעית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 30:
 
==האמנה בישראל==
[[ישראל|מדינת ישראל]] לקחה חלק בוועידת ז'נבה בשנת [[1949]] ובמסגרת זו תרמה לדיונים סביב האמנות, וכן חתמה על האמנה הרביעית. עם תום הוועידה ולאור המלצת המשלחת הישראלית לז'נבה, אישרה הממשלה את האמנה ובכך הפכה ישראל לצד באמנה, לפי הוראות האמנה וכללי המשפט הבינלאומי. עם זאת, האמנה לא עוגנה ב[[חקיקה|חוק]] על ידי [[הכנסת]]. ישנם סעיפים באמנה, כמו סעיף 49, שבהם יש מחלוקת בין ישראל לבין הקהילה הבינלאומית, שטוענת כי ה[[התנחלות|התנחלויות]] הן עברה על סעיף 49 באמנה שקובע כי אסור למדינה ליישב את תושביה בשטח שנכבש על ידה, כפי שקבעו למשל [[מועצת הביטחון]] ו[[הצלב האדום]].{{הערה|החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 465}}{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/1682640.stm The Geneva Convention]}} ישראל טוענת כי האמנה לא חלה על [[יהודה ושומרון]] כיוון ש[[ירדן]] כבשה אותם בניגוד להחלטה של האו"ם ולכן יהודה ושומרון לא שייכים לירדן ולכן הם לא שטח כבוש.{{הערה|1=[http://web.archive.org/web/20140804012908/http://jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=84&FID=177&PID=306 מדיניות ישראל לגבי ההתנחלויות ואמנת ז'נבה הרביעית], המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה}}
 
ישנם סעיפים באמנה, כמו סעיף 49, שבהם יש מחלוקת בין ישראל לבין הקהילה הבינלאומית, שטוענת כי ה[[התנחלות|התנחלויות]] הן עברה על סעיף 49 באמנה שקובע כי אסור למדינה ליישב את תושביה בשטח שנכבש על ידה, כפי שקבעו למשל [[מועצת הביטחון]] ו[[הצלב האדום]].{{הערה|החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 465}}{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/1682640.stm The Geneva Convention]}} מדינת ישראל טוענת כי האמנה לא חלה על [[יהודה ושומרון]] כיוון ש[[ירדן]] כבשה אותם בניגוד להחלטה של האו"ם ולכן יהודה ושומרון לא שייכים לירדן ולכן הם לא שטח כבוש.{{הערה|1=[http://web.archive.org/web/20140804012908/http://jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=84&FID=177&PID=306 מדיניות ישראל לגבי ההתנחלויות ואמנת ז'נבה הרביעית], המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה}}
עם זאת, ישראל בחרה ליישם באופן וולנטרי ביהודה ושמרון את אמנת ז'נבה הרביעית, למרות שקיימת עמדה משפטית שאין לאמנה תחולה ביהודה ושמרון. לפי גורמים בימין, התנהלות זו של ישראל מהווה "צעד של זהירות מופלגת המבטאת חוסר ביטחון וגמגום" ובפועל "הופכת את התושבים הפלסטינים ל'מוגנים', את הטרור הערבי לדבר שהעולם מסרב לגנות, ואת ההתיישבות הישראלית לבלתי-חוקית"{{הערה|1={{השילוח|[[יואב שורק]]|"הגמגום חייב להיפסק"|הגמגום-חייב-להיפסק|גיליון 2, דצמבר 2016}}}}.▼
 
▲עם זאת, ישראל בחרה ליישם באופן וולנטרי ביהודה ושמרון את אמנת ז'נבה הרביעית, למרות שקיימת עמדה משפטית שאין לאמנה תחולה ביהודה ושמרון. לפי גורמים בימין, כמו יואב שורק, התנהלות זו של ישראל מהווה "צעד של זהירות מופלגת המבטאת חוסר ביטחון וגמגום". ובפועלולטענתו "הופכת את התושבים הפלסטינים ל'מוגנים', את הטרור הערבי לדבר שהעולם מסרב לגנות, ואת ההתיישבות הישראלית לבלתי-חוקית"{{הערה|1={{השילוח|[[יואב שורק]]|"הגמגום חייב להיפסק"|הגמגום-חייב-להיפסק|גיליון 2, דצמבר 2016}}}}.
בג"ץ חזר וקבע לאורך השנים<ref>ראו למשל: בג"ץ 698/80 קוואסמה נ' שר הביטחון, פ"ד לח(1) 617 (1981); בג"ץ 253/88 סג'דיה נ' שר הביטחון, פ"ד מב(3) 801, 815 (1988); בג"ץ 814/88 נסראללה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד מג(2) 265, 269-268 (1989); {{פס"ד עליון|קישור=13004130.N89|סוג=בג"ץ|עותר=מוחמד מוסא שחאדה אבו עראם ואחרים|משיב=שר הבטחון ואחרים|ניתן ב=4 במאי 2022}}</ref> כי סעיף 49(1) של האמנה אינו משקף 'דין מנהגי' במשפט הבינלאומי, שהוא בעל כוח נורמטיבי רב יותר, אלא 'דין הסכמי' בלבד. ובכל מקרה נקבע בבג"ץ [[מסאפר יטא]] כי בית המשפט רשאי להסתמך על [[החקיקה בישראל|חקיקה ישראלית]], כולל צווים של [[הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון וחבל עזה|המפקד הצבאי]], על מנת לגבור על הוראות [[משפט בין-לאומי פומבי|המשפט הבינלאומי]]:▼
 
▲[[בית המשפט הגבוה לצדק|בג"ץ]] חזר וקבע לאורך השנים החל מ- 1981 לפחות <ref>ראו למשל: בג"ץ 698/80 קוואסמה נ' שר הביטחון, פ"ד לח(1) 617 (1981); בג"ץ 253/88 סג'דיה נ' שר הביטחון, פ"ד מב(3) 801, 815 (1988); בג"ץ 814/88 נסראללה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד מג(2) 265, 269-268 (1989); {{פס"ד עליון|קישור=13004130.N89|סוג=בג"ץ|עותר=מוחמד מוסא שחאדה אבו עראם ואחרים|משיב=שר הבטחון ואחרים|ניתן ב=4 במאי 2022}}</ref> כי סעיף 49(1) של האמנה אינו משקף 'דין מנהגי' במשפט הבינלאומי, שהוא בעל כוח נורמטיבי רב יותר, אלא 'דין הסכמי' בלבד. ובכל מקרה נקבע בבג"ץ [[מסאפר יטא]] כי בית המשפט רשאי להסתמך על [[החקיקה בישראל|חקיקה ישראלית]], כולל צווים של [[הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון וחבל עזה|המפקד הצבאי]], על מנת לגבור על הוראות [[משפט בין-לאומי פומבי|המשפט הבינלאומי]]:
 
"גם אם נניח כי יש לבחון את פעולות המפקד הצבאי באזור בהתאם להוראות האמנה 'המנהגיות', אין חולק כי כאשר הוראת חוק מפורשת בחוק הישראלי עומדת מול כללי המשפט הבינלאומי, הדין הישראלי מכריע".
<ref>{{פס"ד עליון|קישור=13004130.N89|סוג=בג"ץ|עותר=מוחמד מוסא שחאדה אבו עראם ואחרים|משיב=שר הבטחון ואחרים|ניתן ב=4 במאי 2022}}</ref>
 
ב-1979 [[מועצת הביטחון של האומות המאוחדות|מועצת הביטחון של האו"ם]], בהעבירה את [[החלטה 446 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 446]]. (1979)ההחלטה התייחסה לאמנת ז'נבה הרביעית ועל בסיסה הכריזה שהקמת התנחלויות ויישוב של אזרחים ישראלים בשטחי יהודה ושומרון, כולל בירושלים המזרחית, אינם חוקיים על-פי החוק הבינלאומי. לעומת זאת,

ב-[[1990]] נציג [[ארצות הברית]] ב[[מועצת זכויות האדם של האו"ם]] [[מוריס אברם]] הכריז ב-[[1990]] כי "בהיותו איש הצוות האמריקני בנירברגב[[משפטי נירנברג|נירברג]] הוא מכיר היטב את הכוונה התחיקתית מאחורי אמנת ז'נבה הרביעית, היא לא עוצבה לכיסוי מצבים כגון יישובים ישראלים בשטחים הכבושים".{{הערה|"המערכה על ירושלים", דורי גולד, בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמוד 173}}
 
==קישורים חיצוניים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אמנת_ז%27נבה_הרביעית"