אמנת ז'נבה הרביעית – הבדלי גרסאות

על הכוח הכובש מוטלת החובה להבטיח את הסדר והביטחון הציבוריים, תוך כיבוד המנהגים המקומיים. הזכויות והאיסורים שעל הכוח הצבאי חובה לשמור הן: [[הזכות לחיים]]; הזכות ל[[חופש התנועה]]; הזכות ל[[פרנסה]]; הזכות ל[[הזכות לדיור|דיור]]; [[זכות הקניין|הזכות לקניין]]; הזכות ל[[הליך הוגן]]; הזכות ל[[טיפול רפואי]]; הזכות לתכנון סביבתי; איסור על [[ענישה קולקטיבית]]; איסור על [[גירוש]] תושבים אל מחוץ לשטח הכבוש; איסור על יישוב אזרחים של המדינה הכובשת בשטח הכבוש; איסור הפעלת לחץ לשיתוף פעולה עם הכוחות הכובשים.{{מקור|נושא=אמנות|נושא2=ישראל}}

 

סעיף 49 באמנה עוסק בהעברה של אכולוסיות במסגרת הכיבוש. הסעיף קובע קובע כי אסור להעביר בכפייה אנשים שמוגנים במסגרת האמנה (מוגנים), וכן אסור גירושם של מוגנים לשטח המדינה הכובשת או למדינה אחרת. הכוח הכובש עשוי לבצע פינו של האכולוסיה מאזור מסויים, בגלל שיקול צבאי או של בטחון האכולוסיה, אך האנשים שפונו יוחזרו לבתיהם מיד לתום פעולות האיבה באותו שטח. כמו כן אם המדינה גורמת לפינוי היא צריכה לדאוג לתנאים כמו שיכון, ההיגיינה, הבריאות, הבטחון והתזונה, ובלי לקרוע בני משפחה אחת זה מזה. כמו כן הסעיף קובע כי המדינה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית שלה לשטח שכבוש על ידה.

 

==מגבלות שרשאי להטיל כוח כובש==