פרשנות הפשט למקרא – הבדלי גרסאות

אולם מלבד הדמיון שאף הפרשנות הנוצרית החלה בתקופה קרובה יחסית לקבל את אותה נטייה יהודית לפרשנות טקסטואלית, המסתמכת על אספקטים ביקורתיים על מנת להבין את משמעות המילה; ניתן להצביע על דמיון נוסף וזהו תהליך ההקצנה. כפי שרש"י היה חדשן מסוים, וממשיכיו "עלו" עליו, אף תלמידו של הוגו, [[אנדריאס מסנט ויקטור]] הקצין את גישותיו. הקצנה זו ניכרת לדוגמה בהישענו על המקורות העבריים. אנדריאס חיפש אחר '''האמת הטקסטואלית''' ומשמעותו ההיסטורית, כשהוא מעיד על עצמו שהתייעץ עם יהודים, כדבר מקובל {{שוליים|5}}.

 

ביחס לקווי הדמיון המתבטאים בחיפוש אחר פשוטו של הכתוב, חיפוש אחר טקסטים טובים ושימוש בפילולוגיה, ניתן להצביע על המפגש הברור וההתייעצויות ההדדיות הניכרות מהפרשנים, הן הנוצרים (לדוגמה אנדריאס במבוא לספר ויקרא ובפירושו לישעיה נא,5) והן היהודים (לדוגמה רשב"ם בפירושו לבראשית מט,10).