ויקיפדיה

מרד הפלאחים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ החלפת ראש מדינה ראשון/שני ==> מנהיג ראשון/שני (תג)
אלימיט (שיחה | תרומות)
1,695 עריכות
אין תקציר עריכה
שורה 26:
}}
[[קובץ:Portrait d'Ibrahim Pacha 2.JPG|ממוזער|250px|[[אבראהים פאשא]] עמד בראש הצבא המצרי בלבנט]]
'''מרד הפלאחים''' היה מרד עממי כנגד שלטונו של הוואלי [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]] שפרץ בשנת [[1834]] במקביל בחוףבגזרה העלאוויהעלאווית בצפון לבנון{{אנ|Alawite revolt (1834–1835)}}, ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|ארץ ישראל]], ב[[עבר הירדן]], ב[[הר הלבנון]] וב[[חורן]]. הגורם העיקרי לפרוץ המרד היה התמרמרות על חובת גיוס לצבא המצרי שהחיל עלי כחלק ממדיניות המודרניזציה שלו, וזאת במקום צבא של [[שכיר חרב|שכירי חרב]] אשר הגיעו מקרב חברי ה[[קאסטה]] הצבאית. חובת הגיוס עוררה מרד בארץ ישראל, שבראשו עמדו ראשי חמולות מ[[שכם]], [[חברון]] והאזור שבין [[ירושלים בתקופה העות'מאנית|ירושלים]] ל[[יפו]].
 
במהלך המרד ערכו המורדים [[פרעות]] ב[[היישוב הישן|אוכלוסייה היהודית בארץ]] שכללו מעשי [[רצח]], [[שוד]] ו[[אונס]].
 
==רקער==
===המרד של 1825–1826 בשלטון העות'מאני===
עוד לפני כיבוש ארץ ישראל על ידי מוחמד עלי, היה מרד נגד הסולטאן בירושלים ובחברון.{{הערה|[[נתן שור]], '''תולדות ירושלים''', כרך ב (מהתקופה המוסלמית המוקדמת ועד תקופת הכיבוש המצרי), שער יט: ראשית המאה התשע עשרה, הוצאת דביר, 1987, עמ' 608–612}} המורדים השתלטו על ירושלים ומנעו ממושל [[איילט דמשק]] לגבות מיסים מהעיר והכפרים הסמוכים.
שורה 50:
 
===ההכרזה על המרד בשכם===
[[קאסם אל-אחמד]] {{אנ|Qasim al-Ahmad}}, ראש החמולה שהתגוררה ב[[ג'מעין]], מונה על ידי אבראהים פאשא להיות המוסתאסלם (גובה המס{{אנ|Mütesellim}}) של תת-מחוז שכם. קאסם אסף את נכבדי שכם, חברון וירושלים וב-19 במאי 1834 הודיעו לנציגי השלטון המצרי כי משפחות ערביות יפסיקו לספק מתגייסים לצבא המצרי. המושל אבראהים פאשא שלח בתגובה את צבאו לערים המורדות והעימות הצבאי החל. החמולות הערביות, שהעדיפו את העותמ'אנים, מרדו תחת הנהגתו של קאסם אל-אחמד.
 
===ירושלים===
משכם יצאו מאות מורדים לעבר ירושלים, בסיוע חמולה מ[[אבו גוש]]. הכוח המאוחד כבש את העיר ב-31 במאי.
 
יהודי העיר, כמו גם הנוצרים, היו תחת מתקפה. אסד רוסתום ({{אנ|Asad Rustum)}} מ[[האוניברסיטה האמריקנית בביירות]] פרסם ב-1938 את המסמכים המצריים על המרד וציטט מתוך הדיווח על ירושלים: "בתיהם של היהודים נהרסו באופן מוחלט עד כי לא נותרה מיטה לישון עליה. רבים מהם נשחטו, נשותיהם ובנותיהם נפגעו".{{הערה|[[הלל כהן]], '''תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי''', עמ' 42, [[הוצאת כתר]], 2013}}
 
צבאו של אבראהים פאשא הכריע את אנשיו של קאסם בחודש שלאחר מכן. ב[[בית לחם]] הסמוכה החריב הצבא המצרי את הרובע המוסלמי ותושביו פורקו מנשקם.
 
===חברון===
בערךבעת הקרב על חברון כ-500 אנשים מחברון נהרגו ובערך 750 מתושביה המוסלמים של העיר גויסו לצבא וכ-500 מהם נהרגו. על העיר הוטל מצור וכשנפלו קווי ההגנה שלה, שטף אותה צבאו של אבראהים פאשא. רוב האוכלוסייה המוסלמית נמלטה מבעוד מועד לגבעות. יהודי העיר נשארו במקומותיהם ובמהלך ביזת הרכוש על ידי הצבא הפולש נהרגו חמישה מהם. בני הקהילה כתבו על כך כשקמו מאבלם: "וקמו בזרוע עוזם ורצח בעצמותם. מהם הרגו בקני שרפה ומהם חתכו בסיף. נשים רבות עינו וטימאו".{{הערה|אבישר, '''ספר חברון''', עמ' 56, בתוך: [[הלל כהן]], '''תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי''', עמ' 42}}
 
===צפת===
שורה 66:
 
==תוצאות המרד==
לאחר דיכוי המרד, נתלו קאסם ושני בניו הגדולים. הצבא המצרי מחק 16 כפרים לפני שכבש את שכם. כ-10,000 פלאחים הוגלו למצרים ואוכלוסיית הארץ פורקה מנשקה. אבראהים פאשא הכריח את ראשי החמולות לעזוב את שכם ולהתגורר בכפרים סמוכים. [[חוסיין עבד אל-האדי]] מונה כמודיר (מושל מחוז) של [[איילט צידון]] שכלל את כל ארץ ישראל.
 
השלטון העות'מאני הטורקי הושב בסופו של דבר על כנו בשנת 1840, אך מוסלמים מצרים רבים נשארו בירושלים. [[צו שריף גולחאנה]], אותו פרסם [[אבדילמג'יט הראשון]] הסיר את ההגבלות על נתינים לא-מוסלמים של האימפריה העות'מאנית כחלק מרפורמות ה[[טנזימאט]], שכללו, בין השאר, רפורמה בגיוס לצבא.
 
הסוציולוג [[ברוך קימרלינג]] ועמיתו [[יואל מגדל]] טוענים שהמרד היה אירוע מעצב עבור ה[[פלסטינים]] ויצר גיבוש בין החמולות הנפרדות אשר נלחמו נגד אויב משותף: צאצאי החמולות והמעמדות שהשתתפו בו הודיעוהיוו בראשית [[המאה ה-20]] עלניצני ה[[התנועה הלאומית הפלסטינית|לאומיות פלסטיניתהפלסטינית]].
 
==לקריאה נוספת==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מרד_הפלאחים"