טיוטה:שמאל ציוני – הבדלי גרסאות

לאחר שביצע את הנסיגה מלבנון, פנה ברק למשא ומתן עם הפלסטינים. ברק נאות לויתורים מרחיקי לכת ל[[פלסטינים]] ("[[מתווה קלינטון]]"), שהיו מעבר למה שהיה מקובל עד אז על דעתם של רוב אנשי השמאל הציוני. ברק דיווח כי הציע לפלסטינים, בין היתר, [[ריבונות]] ברבעים של העיר העתיקה ב[[ירושלים]], ושיתוף בריבונות על [[הר הבית]]. כמו כן דיווח על הסכמה לקבל מספר מוגבל של [[בעיית הפליטים הפלסטינים|פליטים פלסטיניים]] אל תוך תחומי [[הקו הירוק]]. [[ביל קלינטון]] אישר את רוב דיווחיו של ברק, אולם הפלסטינים חולקים על תיאור זה של מהלך העניינים. הצעותיו של ברק זכו לתמיכת מפלגות השמאל הציוני. למרות הצעותיו חסרות התקדים של ברק, אשר נתפסו בציבור הישראלי כמרחיקות לכת ביותר, פתחו הפלסטינים במתקפת [[טרור]] חסרת תקדים על אוכלוסיית ישראל, אשר נמשכה הרבה אחרי ברק, ואשר נודעה בכינוי [[האינתיפאדה השנייה]]. בעקבות כישלון המשא ומתן ופרוץ האינתיפאדה, התעוררה תחושה של ייאוש בציבור בכלל ובשמאל הציוני בפרט, והדעה ש"אין פרטנר" (כלומר, אין טעם לחדש את המשא ומתן) הפכה רווחת. על רקע זה אפשר להסביר תמיכה רחבה שלה זכו רעיונות לנסיגה חד צדדית. ממשלת ברק נפלה פחות משנתיים לאחר שקמה, ובבחירות ברק הפסיד בהפרש גדול למנהיג הימין, [[אריאל שרון]].

 

 

[[תמונה:HebronPeaceNow37b.JPG|שמאל|ממוזער|150px|הפגנה של [[שלום עכשיו]] לציון "40 שנה לכיבוש"]]