Interior Gateway Routing Protocol – הבדלי גרסאות

מנגנוני יציבות
אין תקציר עריכה
(מנגנוני יציבות)
'''IGRP''' (פרוטוקול ניתוב פנימי - Interior Gateway Routing Protocol) הוא [[פרוטוקול]] [[ניתוב]] מבוסס וקטור מרחק (distance-vector) לרשתות אוטונומיות (autonomous system) שהומצא על ידי חברת [[סיסקו]] בסוף שנות השמונים.
 
IGRP הומצא על מנת להתגבר על החסרונות של [[RIP]] (מספר קפיצות (hop) מקסימלי, וניתוב על בסיס קריטריון אחד) שבאו לידי ביטוי בעיקר ברשתות גדולות ומסועפות. IGRP יכול להשתמש במספר קריטריונים לבחירת הנתיב המועדף, בינהם - [[רוחב פס]], אמינות, עומס וזמן השהייה. מנהל הרשת יכול לבחור במי מהקריטריונים להשתמש, ואיזה משקל לתת לכל אחד מהם בהחלטה על בחירת הנתיב וכך לוודא שכל חבילת נתונים תעבור בנתיב המועדף בכל זמן נתון. מספר הקפיצות המקסימלי (hop count) של חבילה המנותבת באמצעות IGRP הוא 255 (לעומת 30 בRIP).
 
==מנגנוני יציבות==
IGRP כולל מספר מנגנונים שמטרתם להבטיח את יציבות מערכת הניתוב ויכולת ההסתגלות שלה לשינויים ב[[טופולוגית רשת|טופולוגית הרשת]] -
===Hold-down===
===Split Horizen===
===poison-reverse===
 
==ראו גם==