הדבר מעיד על עצמו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: קט' |
מ בוט החלפות: תאוריות; הייתה ; ארצות הברית; תל אביב; קריית; |
||
שורה 59:
==הכלל בשיטות משפט זרות==
ניתן למצוא את הכלל במרבית המדינות הנוקטות בשיטת המשפט האנגלו-אמריקני.
# האירוע הינו מהסוג שבדרך כלל לא מתרחש בהיעדר רשלנות.
# הראיות שוללות אפשרות של אחריות של גורמים אחרים- כולל הנפגע עצמו. כלומר, אשם תורם של התובע ימנע ממנו מלהסתמך על הכלל.
שורה 70:
כאמור, הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" מעוגן בישראל בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.
לסעיף שלושה יסודות, תנאים, שבהתמלאם עובר נטל הראיה אל הנתבע, להוכיח שלא
נסקור את יסודות (תנאיי) הכלל תוך סקירת ההתפתחות הפסיקתית הרלוונטית אליהם:
שורה 76:
===תנאי העדר הידיעה===
<blockquote style="border: 1px solid blue; padding: 2em;">
"...לתובע לא
</blockquote>
שורה 92:
===תנאי השליטה===
<blockquote style="border: 1px solid blue; padding: 2em;">
"...וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע
</blockquote>
הרציונאלים ביסודו של תנאי השליטה הם שניים. הראשון - זיהויו של האחראי לתאונה במובן זה שלו
תנאי זה זכה במשך השנים לפרשנות מרחיבה. נקודת המוצא בפסיקה
הגישה המרחיבה של התנאי יושמה לא רק לעניין אופי השליטה בנכס, אלא גם לעניין הגדרתו של הנכס. כך, נפסק לעניין פגיעה זיהומית, שנגרמה בבית חולים, כי יש תחולה לכלל "הדבר מעיד על עצמו". לגבי תנאי השליטה נקבע כי הנזק אכן נגרם במקרה זה על ידי נכס, שלנתבע (ביה"ח) הייתה שליטה מלאה בו (מתקני בית החולים וכל הנכלל בו שהיה בהם כדי לגרום להתפרצות הזיהום). באשר לטענה שהגורם הישיר למחלה הינו חיידק ולא מתקן הנמצא בשליטתו של בית החולים קבע הנשיא שמגר שרק בידי ביה"ח יכול להימצא הסבר לגבי מה יכול להיות הקשר בין נכסיו לבין החיידק ולכן שיש לייחס לו את השליטה בגורם לנזק.
שורה 124:
<blockquote style="border: 1px solid blue; padding: 2em;">
נגרם נזק על ידי נכס שלנתבע
</blockquote>
שורה 137:
סדר התנאים שונה כך שתנאי השליטה בנכס, המופיע כתנאי השני בהוראה הקיימת עבר להיות התנאי הראשון ואילו תנאי אי הידיעה, הראשון כיום עבר להיות שני. כפי שמצוין בדברי ההסבר להצעת החוק, הדבר נעשה במטרה להדגיש את חשיבותו של תנאי השליטה על פני שני התנאים האחרים.
שינוי נוסף מוצע בנוסחו של תנאי אי הידיעה. הביטוי "לתובע לא
שני שינויים משמעותיים נוספים מוצעים בנוסחו של התנאי השלישי. ראשית, נוסחו של התנאי כיום, הדורש עודף הסתברות לכך שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה באופן כללי, שונה כך שבנוסח החדש הוא דורש שהנזק נגרם בעקבות סיכון שיצר המזיק בהתרשלותו. כלומר, הושם דגש על יצירת מצב מסוכן על ידי הנתבע שגרם לנזק ואין מסתפקים עוד בחוסר זהירות כללי שלו.
השינוי השני, הוא השימוש במילים "הנסיבות הכלליות של המקרה" שבהן צריך ביהמ"ש להתחשב בבואו להכריע בשאלת התנאי השלישי. על אף שנוסחו של הסעיף החדש וכך גם דברי ההסבר המצורפים להצעת החוק אינם מבהירים פירושו של ביטוי זה, נראה כי נוסח זה מאמץ את הגישה שהוצעה כבר בפס"ד '''שטרנברג''' ו'''סולן''' ובאופן רחב יותר בספרם של פורת ושטיין לפיה הכלל מאפשר לתובע להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבע על סמך ראיות סטטיסטיות גרידא.
שורה 145:
==הכלל "הדבר מעיד על עצמו" בראי הגישה הכלכלית למשפט והביקורת עליה==
הגישה הכלכלית למשפט (מכונה גם 'הניתוח הכלכלי של המשפט'- [http://en.wikipedia.org/wiki/Law_and_economics Law and Economics]) הינה גישה ביקורתית אשר מבקשת לעשות שימוש בכלים מתחום הכלכלה (ליתר דיוק, [[מיקרו-כלכלה]]) על מנת לנתח
הטענה העיקרית של הגישה הכלכלית היא שניתן לראות כללים משפטיים כמכשיר למיקסום העושר המצרפי. הגישה עוסקת הן בניתוח פוזיטיבי המתאר את ההשפעות הצפויות של כללים קיימים, והן ניתוח נורמטיבי המציג מדיניות משפטית מומלצת.
שורה 180:
*ע"א 135/51 '''פלדמן נ' שרייבר''', פ"ד ז 553.
*ע"א 635/74 '''יעקב מזי נ' "קוקה קולה" מרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ''', פ"ד לא(1) 242.
*ע"א 5425/97 '''עיריית
*ע"א 323/89 '''פכרי קוהרי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות''', מה(2) 142.
*רע"א 682/06 '''מירב כהן נ' ישראליפט תעשיות 1972 בע"מ''' (לא פורסם).
שורה 193:
*יצחק אנגלרד, '''הכלל "הדבר מדבר בעדו" בדיני נזיקין RES IPSA LOQUITUR''' (ירושלים : מפעל השכפול, 1965).
*איתן ענבר, '''דיני נזיקין בראי ההלכה הפסוקה''' (כרמל, 2002).
*רון שפירא, '''ההגיון של RES IPSA LOQUITUR''' (הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל
|