תירוקסין – הבדלי גרסאות

הוסרו 3,180 בתים ,  לפני 14 שנים
עריכה, הסרת פסקאות לא רלוונטיות
מ (אינני בטוחה שהויקיזציה מספקת לכן לא הורדתי את התבנית, אבל ויקיזציה...)
(עריכה, הסרת פסקאות לא רלוונטיות)
{{עריכה|ויקיזציה}}
[[תמונה:Thyroxine-2D-skeletal.png|250px|שמאל]]
'''תירוקסין''' ('''T4'''), הוא אחד ה[[הורמון|הורמונים]] המיוצרים ומופרשים על ידי [[בלוטת התריס]] (תירואיד). תירוקסין "חופשי" - שאינו קשור ל[[חלבון|חלבונים]] נושאים, משפיע, יחד עם ההורמון T3 (שאליו הופך התירוקסין בתאים), ב[[עיכול]] [[חלבון|חלבונים]], [[שומן|שומנים]] ופחמימותו[[פחמימה|פחמימות]] ומסייע בוויסות יצירת וצריכת האנרגיההמטבוליזם בגוף (קרי: חילוף חומרים).
 
ריבויריכוז גבוה של תירוקסין או T4 חופשיים קרוי "היפרתירואידיזם", והוא נוצר עקב פעילות-יתר של בלוטת התריס.
חוסר בתירוקסין או T4 חופשיים קרוי "היפותירואידיזם" או תת - פעילות של בלוטת התריס, וניתן לטפל בו על ידי טבליות תירוקסין.
 
== פעילות יתר של בלוטת התריס ==
[[בלוטת התריס]] (Thyroid Gland), היא בלוטה הבנויה משתי אונות המחוברות זו לזו וממוקמות בחלק הקידמי של הצוואר משני צידי קנה הנשימה. בלוטת התריס,היא משוייכתמשויכת אל [[המערכת האנדוקרינית]] והיאויש בעלתלה חשיבות מן המעלה הראשונה למכלוללפעולות פעולותרבות בגוף, כאשר בראש ובראשונה חשיבותההיא בפעילותחיונית לפעילות [[מטבוליזם|מטבולית]] תקינה. [[המערכת האנדוקרינית]] היא אוסף של בלוטות אשר משתתפות בתהליך יצירה, אגירה והפרשה של [[הורמון|הורמונים]]. הפעילות ההורמונלית הקשורה אל המערכת האנדוקרינית נעשית בתיווך [[מחזור הדם]].
 
נהוג לצייר ציר דמיוני המתאר את שרשרת התגובות ההורמונליות המתרחשות בגוף כחלק מהמערכת האנדוקרינית. בתחילת הציר, או בראש השרשרת, מצויה בלוטת ה[[היפותלמוס]] (תת-רמה), השולטת בהתנהלות ההורמונלית של יתר הבלוטות, ומווסתת את פעולותיהן באמצעות קבלת [[משוב]] ממחזור הדם. בהמשך הרלוונטי בשרשרת, מצויה בלוטת [[יותרת המוח]] (Pituitary gland, Hypophysis), שכאמור מקבלת גירויים מההיפותלמוס, ובהתאם להם משחררת את ההורמון [[תירוטרופין]] (Thyrotropin), הנקרא גם "הורמון מגרה בלוטת התריס" (TSH). הורמון התירוטרופין נקלט בבלוטת התריס ומגרה אותה, בדרך של משוב שלילי.
בלוטת התריס מפרישה שלושה הורמונים כאשר הידוע מבין השלושה הוא הורמון התירוקסין (T4, tetraiodothronine,thyroxine). כמו-כן, מפרישה הבלוטה את ההורמון [[קלציטונין]] (calcitoin) אשר מווסת את רמות ה[[סידן]] בגוף ומופרש מן הבלוטה כאשר מתקיים מצב של עודפי סידן בגוף (מוריד רמות סידן ו[[זרחן]]).
 
ההורמון המגרה את פעולת בלוטת התריבהתריס, ה-TSH, נותן הוראה להפרשת T4. הורמון ה - T4, נספג בכבדב[[כבד]] ושם הופך להורמון T3. הורמון ה - T3 מופרש גם כן מן הבלוטה עצמה. ה-T3 נקלט כמעט בכל מערכות הגוף באמצעות תהליך אנדו-ציטוזי ודרך מתן הוראה ב-D.N.A הופך את תאי הגוף לזמינים יותר ל[[אדרנלין]] ול[[אינסולין]].
ברצף הציר ההורמונלי, מקבלת בלוטת התריס את הגירויים הרלוונטיים מבלוטת [[יותרת המוח]] (pituitary gland, hypophysis). ההורמון הנקלט מן ההיפופיזה (בדרך המשוב השלילי) על ידי בלוטת התריס הוא הורמון ה[[תירוטרופין]] (thyrotropin) הנקרא גם הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH). את גירוי הפרשת הורמון התירוטרופין מקבלת ההיפופיזה מבלוטה נוספת בציר ההורמונלי, היא בלוטת ההיפותלמוס. בלוטת ההיפותלמוס היא העליונה בציר ההורמונלי ושולטת (תוך קבלת משוב ממחזור הדם ומ[[מערכת העצבים]]) בהתנהלות ההורמונלית של יתר הבלוטות.
 
הפרשה מוגברת של הורמוני בלוטת התריס (T3, T4) מביאה לפעילות מטאבולית מוגברת של תאי הגוף וליצירה מוגברת של אנרגיה. פעילות יתר שכזו של בלוטת התריס (hyperthyroidism) תתאפייןמאופיינת בשורה של התבטאויות קליניות אשר הבולטות מביניהן הן:
שני ההורמונים המופרשים מבלוטת ההיפותלמוס ואשר משפיעים על הפרשת הורמון ה-TSH בדרך המשוב החיובי והשלילי הם, בהתאמה: TRH ו[[סומטוסטטין]] (Somatostatin).
הורמון ה - TRH קשור גם להיפופיזה דרך משוב חיובע לייצור [[פרולקטין]]
(הורמון הפרולקטין קשור, בין היתר, לעידוד יצירת חלב אם לאחר הלידה. נשים רבות סובלות מהפרעת פעילות של בלוטת התריס לאחר לידה. הסטטיסטיקה טוענת שאחוז הנשים החולות גדול מאחוז הגברים החולים. כמו-כן, מולה בועית - גידול רקמתי מן השליה - יכולה להביא לגירוי הורמונלי ולפעילות יתר של הבלוטה).
 
עיקרית פעולתה של בלוטת ההיפותלמוס גם בהקשר ל[[המערכת הסימפטטית|מערכת הסימפטטית]] ולתגובה במצבי דחק המשביתים את הפעולות הפרא-סימפטטיות (בין היתר, גם את הפעילות המטאבולית). ומכאן, מושפעת בלוטה זו גם מגורמים נפשיים, שאינם קשורים אל המערכת ההורמונלית-אנדוקרינית עצמה.
 
ההורמון המגרה את פעולת בלוטת התריב, TSH, נותן הוראה להפרשת T4. הורמון ה - T4, נספג בכבד ושם הופך להורמון T3. הורמון ה - T3 מופרש גם כן מן הבלוטה עצמה.
ה - T3 נקלט כמעט בכל מערכות הגוף באמצעות תהליך אנדו-ציטוזי ודרך מתן הוראה ב - D.N.A הופך את תאי הגוף לזמינים יותר ל[[אדרנלין]] ול[[אינסולין]] (לאינסולין חשיבות עיקרית בכך שהוא מביא להגדלת כמות הרצפטורים בתא המוכנים לקלוט גלוקוז ליצירת אנרגיה תאית).
 
הפרשה מוגברת של הורמוני בלוטת התריס (T3, T4) מביאה לפעילות מטאבולית מוגברת של תאי הגוף וליצירה מוגברת של אנרגיה. פעילות יתר שכזו של בלוטת התריס (hyperthyroidism) תתאפיין בשורה של התבטאויות קליניות אשר הבולטות מביניהן הן:
קצב מוגבר של פעילות הלב, פלפיטציות, אי-סבילות לחום, [[אינסומניה]], נטייה לעצבנות, רעידות לא רצוניות של הידיים, תנועת עיניים מוגברת, ירידה במשקל (משתנה מחולה לחולה), חולשת שרירים, הזעה ולחות בעור, נשירת שיער, נפחיות עיניים, נפיחות של הבלוטה עצמה (Goitre), אצל נשים אפשרי מצב של היעדר מחזור או מחזור דל ומועט. סימפטומים קליניים אלה אינם מופיעים בכללותם אצל כל חולי פעילות יתר בלוטת התריס וההתבטאות הקלינית משתנה מחולה לחולה.
 
אבחנת החולה כסובל מפעילות יתר של בלוטת התריס נעשית באמצעות בדיקות דם הבודקות רמות TSH, T3 ו - T4. במצב של פעילות יתר יעידו בדיקות הדם על רמות נמוכות של TSH ועל רמות גבוהות של T3 ו - T4.
 
כל סטייה מן הטווח התקין בבלוטות האנדוקריניות בכלל ובבלוטת התריס בפרט, משום שינויים טבעיים בפעילות המטאבולית, יכולה לשוב אל הטווח הרגיל. אולם, זמן ההתאקלמות הוא ארוך ויכול להגיע אף למספר שבועות.
== טיפול ==
הטיפול המקובל לפעילות יתר של בלוטת התריס הוא אחד משלוש אפשרויות עיקריות:
* '''טיפול [[תרופה|תרופתי]]''' אשר מטרתו להוריד את רמת פעילות הבלוטה - התרופות הגנריות המשמשות, במינונים המשתנים בהתאם לחומרת המחלה, להורדת פעילות הבלוטה הן Methimazole או פרופילתיואורציל. מינונים גבוהים מן התרופות הללו יגררו תופעות לוואי שונות כגון [[אלרגיה|אלרגיות]] עוריות, [[בחילה|בחילות]], חוסר תיאבון ופגיעה בייצור [[מוח עצם]] (דבר החושף את החולה לפגיעות זיהומים שונים). במקרים מסויימים יהיה שימוש בחוסמי-בתאבטא.
*'''טיפול ביוד רדיואקטיבי''' - משום שהבלוטה קולטת [[יוד]] לשם פעילותה ניתן להרוס את תאי הבלוטה באמצעות יוד [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבי]]. פעולה זו אינה הפיכה ובדרך כלל מבוצעת פעם אחת בלבד. מרבית המטופלים ביוד רדיואקטיבי יפתחו מצב של תת - פעילות של הבלוטה. מצב של תת פעילות מטופל באמצעות תחליפים הורמונליים. יש לציין שהבלוטה זקוקה למינון נמוך של יוד לפעילות תקינה וכמות גדולה מביאה לדיכוי ההפרשה ההורמונלית.
*'''[[ניתוח]]''' - בעבר פעולההיו כירורגיתנפוצות להסרהפעולות אוכירורגיות להסרה מלאה או חלקית של הבלוטה, הייתהאולם נפוצהכיום יותרשכיחותן מהיוםירדה. אולםעפ זאת, במקרים מסויימים בהם פעילות הבלוטה אינה מתאזנת או במקרים בהם קיים חשש לגידול ממאיר בבלוטה, ישנהתיתכן גם התערבות כירורגית.
גם בהתערבות הכירורגית, בדך כלל, יעבור החולה ממצב של יתר פעילות הבלוטה למצב של תת פעילות.
בפעולה הכירורגית ישנם גם סיכונים נדירים כגון פגיעה במיתרי הקול ונזק לבלוטות הפראתירואיד.
 
[[קטגוריה:הורמונים]]
בנוסף לאפשרויות טיפול אלה, משום שפעילות היתר של בלוטת התריס נוטה להתפרץ באופן דומיננטי יותר בקרב מעשנים ובקרב אנשים הנמצאים במצבי דיכאון או חרדה שונים, ישנה המלצה להימנע מעישון ולעודד, במידה וניתן, פעילות פרא-סימפטטית, פעילות גופנית ושיפור הרגלי [[תזונה]].
 
שילוב של טיפול תרופתי עם התאמת משטר של תזונה על ידי תזונאי או כל גורם אחר המוסמך לכך יכול להוביל להחלמה מוחלטת מן המחלה.
 
[[קטגוריה:הורמונים]]
[[en:Thyroxine]]
[[ar:ثيروكسين]]
32,202

עריכות