הבדלים בין גרסאות בדף "פרעות איסטנבול"

מ
תקלדה
(הגהונת (חלקית))
מ (תקלדה)
[[הסכם לוזאן]] שנחתם ביום [[24 ביולי]] [[1924]] סיים באופן רשמי את [[מלחמת העצמאות של תורכיה]] ואת [[מלחמת יוון-תורכיה]]. ההסכם קבע חילופי האוכלוסייה רחבי היקף בין תורכיה ו[[יוון]], אך הכיר בזכותם של 279,988 היוונים שהתגוררו ב[[איסטנבול]]<ref>[http://chicago.agrino.org/turkish_pogrom_against_the_greeks.htm מתוך TURKISH POGROM AGAINST THE GREEK POPULATION OF CONSTANTINOPLE 6-7 SEPTEMBER 1955]</ref> להמשיך ולהתגורר בבתיהם. למרות זאת, ולמרות ביקורו ההיסטורי של [[אלפתריוס וניזלוס]] בתורכיה ב-[[1930]], ביקור אשר הוביל לחתימת [[ההסכמה הבלקנית]] ב-[[9 בפברואר]] [[1934]] לה היו שותפות גם תורכיה ויוון; הלכה האוכלוסייה היוונית בעיר והתדלדלה בשל זרם הגירה קבוע למדי של יוונים שהיגרו ממנה ליוון ולארצות אחרות. ב-1955 נותרו כ-80,000 עד 100,000 יוונים באיסטנבול.
 
ב-[[1954]] עוד ביקר [[נשיא תורכיה]] [[ג'לל באייר]] ביוון והגדיר את יחסי שתי המדינות כדוגמה לדו קיום למרות היסטוריה של חוסר אימוןאמון הדדי<ref>[http://www.hrw.org/reports/pdfs/g/greece/greec991.pdf דוח של "Human Rights Watch Dokument"</ref>, אך בראשית 1955 החל המצב ב[[קפריסין]] להתדרדר ועימו גם יחסי תורכיה ויוון. [[יורגוס גריווס]] (Γεώργιος Γρίβας) הקים את "ארגון הלוחמים הקפריסאים הלאומי" (EOKA, Εθνική Οργάνωσις Κυπρίων Αγωνιστών) והחל בהתנגדות אלימה לשלטון ה[[בריטניה|בריטי]] באי, מתוך כוונה מוצהרת להביא לסיומו ולאיחוד האי עם יוון (Ένωσις). יחסי הקהילות היוונית והתורכית באי הורעו, וב-[[28 באוגוסט]] [[1955]] טען מנדרס בנאום כי היוונים בקפריסין מתכננים לטבוח בתושביה התורכים. המצב הכלכלי הירוד בתורכיה ושחיתות השלטון תרמו לאווירה של חוסר שקט ולהתדרדרות בפופולריות של מנדרס.
 
==הפרעות==