זוטי דברים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בעבודה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
הסעיף נוסף לחוק העונשין במסגרת תיקון מס' 39 לחוק, שתוקפו מ-. דברי ההסבר להצעת החוק מסבירים את הצורך בתיקון זה:
{{ציטוט|תוכן=סייג זה, הנובע מכך שהחוק אינו עוסק בזוטות - De Minimis Non Curat Lex -
יש איפוא מקום להפוך את הכלל למהותי, לקבוע בו קריטריונים ולהסמיך בכך גם את הרשות השופטת להשתמש בו. אין זה ראוי שדווקא בית-המשפט יהיה חייב להטיל עונש 'סמלי' רק משום שהוא נטול סמכות למתוח את קו הגבול המינימלי הקונקרטי, לפי נסיבות העניין, בין התחום הפורמלי של האיסור הפלילי ובין מה שאינו מגיע עד כדי פליליות. טיבו הקונקרטי של המעשה, הנסיבות הקונקרטיות של ביצועו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי עשויים להוציאו מכלל הפליליות, אם כי מבחינת סימני ההיכר הפורמליים היה המעשה בגדר עבירה. |מקור=ה"ח 2098 מיום 6.1.92}}
פרופ' [[ש"ז פלר]], הוסיף ונימק את ההצורך בתיקון:
{{ציטוט|תוכן=לא כל שליליות הטמונה במעשה שנתפס בהגדרת סוג זה או אחר של עבירה פלילית, עשויה להחשב כמצמיחה סכנה לציבור, האופינית לעבירה פלילית. דרושה מידה מינימלית של סכנה לציבור, או ביתר דיוק, דרושה מידה מסוימת של שליליות לפי הקרטריון לפיו לו היו כל המעשים מתחת למידה זו של סכנה לציבור, לא היו כלל ניזקקים להגדרתם כעבירה פלילית.
|מקור=ש"ז פלר, '''דיני עונשין''', כרך א', סימן 7, עמ' 58}}
תומך בולט בתיקון זה היה פרופ' [[דניאל פרידמן]], במאמרו "שיקול דעת שיפוטי בהעמדה לדין פלילי" ( הפרקליט, כרך לה, תשמ"ג-1983, עמ' 155)
[[קטגוריה:ישראל: חוק ומשפט]]
|