התעבות סביב כלי טיס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ נראה לי מתאים יותר לאווירודינמיקה |
|||
שורה 4:
==סינגולריות פראנטל-גלאוארט==
התעבות כתוצאה מסינגולריות פראנטל-גלאוארט נוצרת סביב כלי טיס הנעים במהירות קרובה ל[[מהירות הקול]]
התעבות כתוצאה מסינגולריות פראנטל-גלאוארט יכולה להופיע גם סביב [[טיל]]ים, [[משגר לוויינים וחלליות|משגר]]ים, [[מעבורת חלל|מעבורות חלל]], או גופים אחרים הנעים באוויר במהירות גבוהה. בעת שיגורים ל[[חלל]], התעבות זו מתרחשת סמוך לנקודת [[מקס Q]] שבה ערכו של ה[[לחץ דינמי|לחץ הדינמי]] הוא מרבי. בנקודה זו, המהירות קרובה למהירות הקול. עבור מעבורת חלל, נקודת מקס Q נמצאת בגובה של 11 ק"מ, כחצי דקה לאחר השיגור, ואילו בשיגורים של [[תוכנית אפולו]] ההתעבות הופיעה בגובה של 14-13 ק"מ.
[[משוואת פראנטל-גלאוארט]] מהווה קירוב של [[משוואות נאווייה-סטוקס]]<ref>[[:en:Navier-Stokes equations|Navier-Stokes equations]] בוויקיפדיה באנגלית.</ref> המתארות זרימה של [[נוזל]] או של [[גז]]. משוואת פראנטל-גלאוארט היא המשוואה הפשוטה ביותר שלוקחת בחשבון את השפעת ה[[דחיסות]]<ref>[[:en:Compressibility|Compressibility]] בוויקיפדיה באנגלית.</ref>, כלומר את השפעת הלחץ על [[נפח]] האוויר. פתרון המשוואה מצביע על אזורים סביב כלי הטיס שבהם מופיעה [[סינגולריות (מתמטיקה)|סינגולריות מתמטית]]
==התעבות כתוצאה מעילוי==
|