התעבות סביב כלי טיס – הבדלי גרסאות

התעבות כתוצאה מסינגולריות פראנטל-גלאוארט נוצרת סביב כלי טיס הנעים במהירות קרובה ל[[מהירות הקול]] או(Transonic במהירות [[על-קולי|על-קולית]]speed). ההתעבות, שנוצרת כתוצאה מירידת לחץ וירידת טמפרטורה, נראית כמו חרוט סביב חלקו האחורי של ה[[מטוס]]. חרוט קטן יותר מופיע סביב חלקו האחורי של [[תא טייס|תא הטייס]]. בניגוד לדעה הרווחת, אין קשר בין התעבות זו, שנוצרת כתוצאה מלחץ נמוך בקרבת כלי הטיס, ובין [[בום על-קולי]] או שבירת [[מחסום הקול]].

התעבות כתוצאה מסינגולריות פראנטל-גלאוארט יכולה להופיע גם סביב [[טיל]]ים, [[משגר לוויינים וחלליות|משגר]]ים, [[מעבורת חלל|מעבורות חלל]], או גופים אחרים הנעים באוויר במהירות גבוהה. בעת שיגורים ל[[חלל]], התעבות זו מתרחשת סמוך לנקודת [[מקס Q]] שבה ערכו של ה[[לחץ דינמי|לחץ הדינמי]] הוא מרבי. בנקודה זו, המהירות קרובה למהירות הקול. עבור מעבורת חלל, נקודת מקס Q נמצאת בגובה של 11 ק"מ, כחצי דקה לאחר השיגור, ואילו בשיגורים של [[תוכנית אפולו]] ההתעבות הופיעה בגובה של 14-13 ק"מ.

[[משוואת פראנטל-גלאוארט]] מהווה קירוב של [[משוואות נאווייה-סטוקס]]<ref>[[:en:Navier-Stokes equations|Navier-Stokes equations]] בוויקיפדיה באנגלית.</ref> המתארות זרימה של [[נוזל]] או של [[גז]]. משוואת פראנטל-גלאוארט היא המשוואה הפשוטה ביותר שלוקחת בחשבון את השפעת ה[[דחיסות]]<ref>[[:en:Compressibility|Compressibility]] בוויקיפדיה באנגלית.</ref>, כלומר את השפעת הלחץ על [[נפח]] האוויר. פתרון המשוואה מצביע על אזורים סביב כלי הטיס שבהם מופיעה [[סינגולריות (מתמטיקה)|סינגולריות מתמטית]] במהירויות טיסהבמהירות גבוהותהקול. באופן [[פיזיקה|פיזיקלי]], סינגולריות זו מתבטאת כירידת לחץ חדה באותם אזורים. כאמור, המשוואה מהווה קירוב ולכן הפתרון שלה אינו מדויק. ניסויים ב[[מנהרת רוח]] הראו ירידת לחץ משמעותית סביב כלי הטיס במהירויות זרימה נמוכות מעט ממהירות הקול, כלומר באופן מעשי אין צורך לעבור את מהירות הקול על מנת לייצר התעבות סביב כלי הטיס.