ג'ייסון בקר – הבדלי גרסאות

[[ג'ייסון בקר]] (נולד ב[[22 ביולי]], [[1969]]) הוא [[גיטריסט]] [[נאו-קלאסי]] אשר זכה לתהילה כבר בגיל 16 כגיטריסט וירטואוז, כחלק מהצמדמצמד [[קאקופוני]] אשרשכלל היהאותו מורכבוכן ממנו ומגיטריסטגיטריסט וירטואוז נוסף בשם, [[מרטי פרידמן]] ([[מגהדת']]), והופק על-ידי [[מייק ורני]].

בקר הוציא שני אלבומים עם קאקופוני, ([[1987]]) ''Speed Metal Symphony'' ו -([[1988]]) ''Go Off!''. והוציא [[אלבום סולו]] בשם ''Perpetual Burn'' ב-[[1988]]. בגיל 20, קיבל הצעה להצטרף ללהקה של [[דייוויד לי רות']], אך בעת ההכנות לסיבוב הופעות ב-[[1990]], החל להרגיש חולשה בידיו וברגליו. לאחר זמן קצר הוא אובחן כחולה ב-[[ALS]] (Amyotrophic Lateral Sclerosis) אשר מוכרת גם בשם "מחלת לו גריג" ונמנע ממנו להשתתף בסיבוב ההופעות. האלבום בו השתתף ''A Little Ain't Enough'' זכה בזהבב[[אלבום זהב|זהב]]. בקר היה מאוד מתוסכל מפני שהוא לא היה מסוגל לנגן את שיריו בהופעות. האלבום נחשב על-ידי רבים כאלבומו הטוב ביותר של דייוויד לי רות'.

כמה שנים לאחר מכןבהמשך, הוציא ג'ייסון בקר את האלבום ([[1999]]) ''Raspberry Jams'' ואת ([[2003]]) ''Blackberry Jams'', הראשון הכיל כל מיניכלל דמואים אשר לא שוחררו קודם והשני הכיל דמואים שלאחר מכן עובדו מחדש ופורסמו באלבומים אחרים.

כמו רוב הגיטריסטים הנאו-קלאסיים, הוא למד את יצירותיו של ה[[כנר]] האגדי [[ניקולו פאגאניני]]. גרסתו של בקר ל[[קפריצ'ו]] החמישית של פאגאניני היא אחתעדות מההוכחותלכשיוריו כייוצאי ג'ייסון שלט בגיטרה באופן יוצא מן הכללהדופן.