עוולת גרם הפרת חוזה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישור |
מ בוט החלפות: כדי; |
||
שורה 124:
מסקירת פסקי הדין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים, מצטיירת פסיקה שמרנית שאינה ששה לחרוג מתחומיהם המסורתיים של חמשת היסודות, לצד צמיחתה של מגמה השואפת להרחיב את גבולות העוולה. הפסיקה השמרנית, מתאפיינת בדרישה מקדמית מצרה המחייבת הוכחה של הפרת חוזה ולא מסתפקת בהפרתו של חיוב, כפי שמציעה הגישה המרחיבה. מאידך, ניתן להבחין בניסיון להגמיש את ההגדרות הנוקשות, כגון פירוש היסוד הנפשי "ביודעין" כידיעה כללית על קיומו של חוזה ולא כהכרתו על פרטיו. נדגים מגמות אלו על ידי מספר פסקי דין:
*בפסק דין לנקסטר נ' כל פרפיום טוענות התובעות העוסקות בייצור בשמים בקבוצת לנקסטר, כי הנתבעות, העוסקות ביבוא ובמכירה של בשמים, מייבאות לישראל ומוכרות בשמים מהסוג אותו מייצרות התובעות, שלא כדין. השופטת קרת מאיר התבססה בהכרעתה על גישתה של השופטת בן-פורת בפס"ד חסיד וקבעה שעל מנת לעמוד בדרישתו של היסוד "ביודעין", הנתבע אינו חייב לדעת על קיומו הממשי של חוזה ספציפי, ודי בכך שהנתבעות הכירו היטב את כללי המסחר בעולם הבשמים, על מנת להכריע שהיה עליהם לדעת כי פעולותיהם יגרמו להפרת החוזה של התובעות.
*בפסק דין טרבלסי נ' משכירי נכסים, מבקשים נאמניה של חברת קלאב מרקט מבית המשפט להצהיר על בטלות גורפת של הסכמי שכירות חדשים שנערכו בין משכירי סניפיה של הרשת לבין צדדי ג', ובעיקר רשת הריבוע הכחול. [[ורדה אלשיך|השופטת אלשיך]] קבעה שאין בקיומו של חוזה העומד לפוג
*בפסק דין תנה נגד מי זך, מבקשת חברת תנה, המייצרת ומשווקת את מתקן תמי 4, לאסור על חברת מי זך העוסקת בתכנון, יבוא ושיווק מערכות לטיהור מים, לערוך בדיקות במי השתייה בבתיהם של צרכנים, המשמשות ככלי להדגמה ומכירה של מוצריה. לטענת חברת תנה, גורמות בדיקות אלה ליצירתו של מצג שווא ול[[חוזה#הטעיה|הטעיה]] ביחס ליעילותו של מתקן תמי 4. הטעיה זו גורמת לפגיעה במוניטין של החברה וכתוצאה מכך, לביטול חוזי שירות עמה. לדברי השופטת גדות, לא ניתן לגבש את העוולה מבלי שנעשתה פעולה של הפרת חוזה, אפילו אם נעשות פעולות בעלות פוטנציאל לשכנע צד לחוזה להפר אותו על מנת לחבור עם הגורם המשכנע. לשם קבלת סעד בגין העוולה, יש להוכיח כי התבצעה הפרה בפועל של חוזה תקף.
| |||