לה פניצ'ה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Odedee (שיחה | תרומות)
עריכה
Odedee (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 6:
ב-[[1774]] נשרף [[תיאטרון]] "סן בנדטו", שהיה בית האופרה הראשון במעלה של ונציה במשך יותר מארבעים שנה, עד ליסודותיו. מיד לאחר שנבנה מחדש, התלקחה מחלוקת משפטית בין הנהלת הלהקה שפעלה בו לבין הבעלים, משפחת ונייר. פסק הדין שהתקבל היה לטובת משפחת ונייר. כתוצאה מכך החליטה הנהלת התיאטרון לבנות בית אופרה חדש משלה בכיכר סן פנטין.
 
הבנייה החלה ביוני [[1790]] והסתיימה במאי [[1792]]. התיאטרון נקרא "לה פניצ'ה", אות לשרידת הלהקה, תחילה מן האש ואחר מאיבוד משכנה הקודם. "לה פניצ'ה" נחנך ב-[[16 במאי]] [[1792]] בהצגת "ג'וקי די אגריג'נטו", אופרה משלשל [[ג'ובני פאיזיילו]].
 
מתחילת [[המאה ה-19]] נודע שמו של "לה פניצ'ה" ברחבי אירופה. [[ג'ואקינו רוסיני|רוסיני]] העלה שם שתי הפקות חשובות ושתיים מן האופרות של [[וינצ'נצו בליני|בליני]] הוצגו שם בהופעות בכורה. [[גאטנו דוניצטי|דוניצטי]], שאך זה קצר הצלחות ב[[מילאנו]] וב[[נאפולי]], חזר לוונציה ב-1836 אחרי היעדרות של שבע-עשרה שנים.
שורה 28:
אחרי דחיות שונות, החלה מלאכת הבנייה בשנת [[2001]]. במשך 650 יום הצליח צוות בן מאתיים טייחים, צבעים, נגרים ושאר בעלי מלאכה ליצור מחדש את סביבת התיאטרון הישן, בעלות של כ-90 מיליון [[אירו]].
 
"לה פניצ'ה" נבנה מחדש בסגנון [[המאה ה-19]] על בסיס תוכנית של ה[[אדריכל]] אלדו רוסי, ובעזרת תצלומים מסצינות הפתיחה של [[סרט קולנוע|סרטו]] של [[לוקינו ויסקונטי]] משנת [[1954]], "סנזו", שצולם בבית האופרה, כדי להפיק מהם פרטי עיצוב. התיאטרון נפתח מחדש ב-[[14 בדצמבר]] [[2003]] בקונצרט חגיגי מיצירות [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]], [[ריכרד וגנר|וגנר]] וסטרווינסקי. הצגת האופרה הראשונה הייתה "[[לה טראוויאטה]]" בנובמבר 2004. תגובות הביקורת ל"לה פניצ'ה" המחודש היו מעורבות: אנריקו קאוואלוטי, מבקר המוזיקה של העיתון הימני "איל טמפו", היה מרוצה. הצבעים היו קצת יותר מדי בהירים לטעמו, אבל הצליל היה טוב ומגובש. לעומתו סבר דינו וילאטיקו, מ"לה רפובליקה" השמאלני, שה[[אקוסטיקה]] לוקה בחסר במצלול והצבעים עזים עד כאב עיניים. הבניין החדש היה, לטעמו, "קיטש, חיקוי מזויף של העבר". הוא אמר, כי "העירייה הייתה צריכה לגייס די אומץ לבניית תיאטרון חדש לגמרי; ונציה בגדה בעברה החדשני בהתעלמה ממנו". אבל בעיני ונציאנים רבים, נמצא מרפא לפצע כאוב בנוף העירוני ההיסטורי והאהוב.
 
==הערות שוליים==