ניקולא פוקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 4:
היה בנו של פרנסואה פוקה, חבר ה[[פרלמנט]] של [[פריז]]. למד בבית ספר של ה[[ישועים]] בפריז, ואחר כך למד [[משפטים]] והוסמך כפרקליט. ב-[[1633]] קנה לו אביו משרה כחבר הפרלמנט של העיר [[מץ]] בחבל [[לורן]] שבצפון מזרח צרפת. על פי דרישת [[הקרדינל רישלייה]] הכין מסמך משפטי שהצדיק את כניסת הצבא הצרפתי לחבל לורן. ב-[[1638]] נעשה חבר במועצת העיר [[ננסי]] שהייתה בירת חבל לורן. ב-[[1640]] נישא למארי פורשה, נישואין שבעטיים זכה לנדוניה כספית גדולה. בפברואר [[1641]] רכש אחוזה כפרית מדרום לפריז. באוגוסט של אותה שנה אשתו נפטרה אחרי שילדה לו בת. ב-[[1644]] נתמנה ל[[אינטנדנט]] של העיר [[גרנובל]] שבדרום מזרח צרפת, וב-[[1648]] לאינטנדנט של פריז. האינטנדנטים היו פקידי מדינה בעלי סמכויות בשטחי המשפט, המשטרה והכספים, ובעלי זכות לגבות [[מס|מסים]] עבור אוצר המדינה.
ב-[[12 ביולי]] [[1648]] פרץ מרד ה[[פרונד]] בפריז נגד בית המלוכה, וניקולא פוקה העמיד את שירותיו לרשותם של [[הקרדינל מזראן]] ושל העוצרת [[אן מאוסטריה]]. בעת ה[[מצור]] על פריז (ינואר - מרץ [[1649]]), עסק בענייני אספקה לעיר הנצורה. כאשר מזראן נאלץ לעזוב את פריז ב-[[1652]], נשאר פוקה בפריז ודיווח למזראן על הנעשה בעיר. ב-[[6 בפברואר]] [[1653]] חזר מזראן לפריז ולמחרת מינה את פוקה לשר האוצר יחד עם [[אבל סרביין]]. ענייני הכספים של בית המלוכה נמצאו בכי רע. לא ניתן היה לשלם לחיילים ולעמוד בהוצאות הגבוהות של חצר המלכות. החל ב-[[1654]] נאלצו מזראן, סרביין ופוקה לעשות שימוש באוצרותיהם הפרטיים על מנת להחזיר מלוות שניתנו לבית המלוכה על ידי האצולה. באמצעות החזר מלוות אלה ועושרו הרב, הצליח פוקה לרכוש מחדש את אמונם של אנשי האצולה, שהמשיכו לממן את הוצאות בית המלוכה בצורת הלוואות חדשות לאוצר המדינה.
בתפקידו כשר האוצר ניקולא פוקה היה חייב להמציא כספים רבים למלך [[לואי הארבעה עשר]], כדי לממן את מלחמותיו ואת החזקת חצרו המפוארת. הוא קיבל הלוואות מן האצולה נגד ביטחונות של רכושו הפרטי. בשיתוף פעולה עם האינטנדנטים ניקולה פוקה כשר האוצר צבר הון עתק ונחשב לאדם העשיר ביותר בצרפת. ב-[[1657]] העסיק [[אדריכל|אדריכלים]] ו[[צייר|ציירים]] מפורסמים כדי לבנות ולקשט [[ארמון]] מפואר מוקף בגנים באחוזתו שמדרום לפריז. הוא רכש חפצי אמנות יקרים וספרים עתיקים ובהם: ה[[תנ"ך]], ה[[תלמוד]] ו[[הקוראן]]. המחזאים [[פייר קורניי|קורניי]] ו[[מולייר]] והמשורר [[לה פונטיין]] התארחו בטירתו ופיארו אותה בנוכוחותם. הוא קיים גם חוג ספרותי שבו השתתפו, בין היתר, לה פונטיין, [[מאדאם דה סבינייה]] ו[[מדליין דה סקודרי]].
| |||