דוד קאפח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏לקריאה נוספת: ביטול כפילות
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: הייתה ; תוכנית; זיכרון; סירב; טורקי;
שורה 10:
 
===הקמת בית הספר===
בתחילה עסק הרב דוד ב[[צורפות]] וב[[אריגה|אריגת]] [[חגורה|חגורות]] מקושטות בחוטי זהב וכסף עבור הערבים. בשנת [[1910]] ביוזמת הרב הראשי הרב [[יחיא יצחק הלוי]] פתחה הממשלה התורכיתהטורקית בתימן [[בית ספר]] מסודר בשם "אלמכתב" ובו תכניתתוכנית לימודים שכללה לימודי קודש לצד לימודי חול. הרב הראשי מינה את הרב יחיא קאפח ובנו דוד לעמוד בראש בית הספר.
 
האב והבן שימשו כמורים ב[[עברית]] ולימדו [[דקדוק]] ו[[תנ"ך]]. את מקצועות החול לימדו מורים תורכייםטורקיים. הקמת בית הספר הביאה למימוש את תוכניותיהם של הרב יחיא והרב דוד להקמת בית ספר יהודי מודרני בתימן.
 
===ההתנגדות לבית הספר===
בתחילה זכה בית הספר לתמיכה רחבה בקהילה היהודית אך בהדרגה התרבו מתנגדיו של בית הספר שחששו כי מתכונת הלימודים המודרנית תוציא את ילדי הקהילה לתרבות רעה. ההתנגדות לבית הספר אף העלתה אל פני השטח את המחלוקת בת עשרות השנים שעורר הרב יחיא קאפח באשר למהימנות ה[[קבלה]].
 
פעילות המתנגדים כללה פניות והלשנות לערבים ולתורכיםולטורקים כנגד המלמדים בבית הספר. לערבים אמרו כי הלימודים בבית הספר מערערים את יציבות הקהילה, ולתורכיםולטורקים אמרו כי הרבנים קאפח יזמו פניה ל[[אנגליה|אנגלים]] לקבלת חסות.
 
בעקבות הלשנה זו נכלאו המלמדים בבית הספר למשך עשרים יום ללא משפט, וזמן קצר לאחר פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] סגרו התורכיםהטורקים את בית הספר.
 
===לאחר סגירת בית הספר===
לאחר סגירת בית הספר מונה הרב דוד למנהל בית מסחר גדול ל[[בד|בדים]] ו[[בגד]]ים תורכייםטורקיים בשוק בחלקה הערבי של צנעא. עבודה זו שיפרה את מצבה הכלכלי של המשפחה והביאה אותה לרווחה יחסית.
 
פעילות החבורה בהנהגתו של הרב דוד נמשכה ואף התרחבה. החבורה התמקמה בביתו של אחד החברים, ר' יחיא נסים מנצורה, הביאה [[ספר תורה]] וייחדה את המקום ללימוד ואף לתפילה. בנוסף, השכימו החברים שעה קודם לשם לימוד [[מורה הנבוכים]], כהכנה לשיעור שמסר הרב יחיא קאפח במוצאי [[שבת]]ות ב[[מחשבת ישראל]]. ר' דוד קאפח המשיך להתמחות בתורת הדקדוק והגיע לרמת בקיאות מרשימה.
 
בשנת [[ה'תרע"ג]] ([[1913]]) ייסד הרב דוד אגודת [[צדקה]] בשם "חברת פקוחי עין" ששמה לה למטרה לפקוח עין על נזקקים שסרבושסירבו לפנות בעצמם לקבלת צדקה, ביניהם בעלי בתים שירדו מנכסיהם ועוד. בהתאם ל[[הלכה]], מונו שלושה מראשי החברה כמוסמכים להכריע בשאלת חלוקת הכספים, ביניהם הרב דוד. קופה זו התרחבה תוך שנים ספורות וסייעה לרבים מיהודי צנעא, זאת עד לסגירתה בעקבות פטירתו של הרב דוד מייסדה.
 
פנקסי האגודה, רשימות התורמים, ההכנסות וההוצאות נשמרו בידי בנו, הרב יוסף קאפח, אך אבדו יחד עם כתבים נוספים בשנת [[עליה|עלייתו]] ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[ה'תש"ג]] ([[1943]]).
שורה 35:
בהמשך הוטל איסור מטעם השלטונות לקיים תפילות בבתים פרטיים, ובתי הכנסת החדשים נסגרו. חבורת דור דעה הפסיקה את תפילותיה בביתו של ר' מנצורה אך המשיכה בסתר בלימוד המשותף.
 
במהלך שנת [[ה'תרע"ח]] ([[1918]]) החלה פרשיית מעצרים נוספת ובה נאסרו הרב יחיא קאפח שהיה אז כבן שבעים ובנו, הרב דוד. השניים נתפסו בהפתעה כתוצאה מהלשנה במהלך שיעור, כשהעילה למעצר היתההייתה הפרת החוק שאסר עליהם ללמד. השוטרים היכו את העצורים (לטענתם, ההכאה נעשתה לבקשת המוסרים היהודים) וקת אחד הרובים פגעה קשות ב[[צלעות]]יו של הרב דוד. המכה גרמה לו לנזק רב שהלך והחמיר עד שהביא למותו.
 
בחודשים שהיה מוטל על ערש דווי, המשיך הרב דוד ביתר שאת להעתיק [[כתב יד (העתק)|כתבי יד]] של ספרות תורנית, עד שנפטר ב[[ב' בכסלו]] [[ה'תרע"ט]], [[6 בנובמבר]] [[1918]], והוא כבן 27.
שורה 52:
* אביבית לוי, '''הולך תמים - מורשתו, חייו ופועלו של הרב יוסף קאפח''', תשס"ג 2003
*שלום עוזרי, '''גלי אור''', ת"א תשל"ד
* הרב [[יוסף קאפח]], "דברי זכרוןזיכרון לרב רצ'א צארם", בתוך: הנ"ל (מהדיר), '''חובות הלבבות לרבנו בחיי''', ירושלים תשל"ב
*הרב יוסף קאפח, '''הליכות תימן''', [[יד בן צבי]], ירושלים תשס"ב (מהדורה חמישית)
*הרב עמרם קרח, '''סערת תימן''', ירושלים תשנ"ג (מהדורה שלישית)