פרעות איסטנבול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת קט'
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: טורקי;
שורה 1:
[[תמונה:Istanbul Pogrom 1955.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המון תורכיטורקי מתנכל לנכס השייך ליוונים]]
'''פרעות איסטנבול''' ([[תורכיתטורקית]] '''6-7Eylül Olayları''' - "אירועי 6-7 בספטמבר"; [[יוונית]] '''Σεπτεμβριανά''' - "ספטמבריאנה") היו פרעות שלפי שלפי מספר מקורות אורגנו על ידי [[המפלגה הדמוקרטית (תורכיהטורקיה, 1946)|המפלגה הדמוקרטית]] בראשות [[ראש ממשלת תורכיהטורקיה]] [[אדנאן מנדרס]]<ref>[http://www.hrw.org/reports/pdfs/g/greece/greec991.pdf דוח של Human Rights Watch Document</ref> <ref>[http://www.oekumene.at/dokumente/20050905_pogrom-konstantinopel.htm Vor 50 Jahren zerstörte ein Pogrom das alte Konstantinopel</ref> <ref>Speros Vryonis, The Mechanism of Catastrophe: The Turkish Pogrom of September 6–7, 1955, and the Destruction of the Greek Community of Istanbul, New York: Greekworks.com 2005, ISBN 978-0-9747660-3-4 </ref>, ואשר הופנו בעיקר נגד האוכלוסייה ה[[יוון|יוונית]] ב[[איסטנבול]] ב-[[6 בספטמבר]] [[1955]] וביום המחרת. הפרעות פגעו במידה פחותה גם באוכלוסייה ה[[ארמניה|ארמנית]], וכן היו להן הדים גם ב[[איזמיר]].
 
==רקע==
[[הסכם לוזאן]] שנחתם ביום [[24 ביולי]] [[1924]] סיים באופן רשמי את [[מלחמת העצמאות של תורכיהטורקיה]] ואת [[מלחמת יוון-תורכיהטורקיה]]. ההסכם קבע חילופי האוכלוסייה רחבי היקף בין תורכיהטורקיה ו[[יוון]], אך הכיר בזכותם של 279,988 היוונים שהתגוררו ב[[איסטנבול]]<ref>[http://chicago.agrino.org/turkish_pogrom_against_the_greeks.htm מתוך TURKISH POGROM AGAINST THE GREEK POPULATION OF CONSTANTINOPLE 6-7 SEPTEMBER 1955]</ref> להמשיך ולהתגורר בבתיהם. למרות זאת, ולמרות ביקורו ההיסטורי של [[אלפתריוס וניזלוס]] בתורכיהבטורקיה ב-[[1930]], ביקור אשר הוביל לחתימת [[ההסכמה הבלקנית]] ב-[[9 בפברואר]] [[1934]] לה היו שותפות גם תורכיהטורקיה ויוון; הלכה האוכלוסייה היוונית בעיר והתדלדלה בשל זרם הגירה קבוע למדי של יוונים שהיגרו ממנה ליוון ולארצות אחרות. ב-1955 נותרו כ-80,000 עד 100,000 יוונים באיסטנבול.
 
ב-[[1954]] עוד ביקר [[נשיא תורכיהטורקיה]] [[ג'לל באייר]] ביוון והגדיר את יחסי שתי המדינות כדוגמה לדו קיום למרות היסטוריה של חוסר אמון הדדי<ref>[http://www.hrw.org/reports/pdfs/g/greece/greec991.pdf דוח של "Human Rights Watch Dokument"</ref>, אך בראשית 1955 החל המצב ב[[קפריסין]] להתדרדר ועימו גם יחסי תורכיהטורקיה ויוון. [[יורגוס גריווס]] (Γεώργιος Γρίβας) הקים את "ארגון הלוחמים הקפריסאים הלאומי" (EOKA, Εθνική Οργάνωσις Κυπρίων Αγωνιστών) והחל בהתנגדות אלימה לשלטון ה[[בריטניה|בריטי]] באי, מתוך כוונה מוצהרת להביא לסיומו ולאיחוד האי עם יוון (Ένωσις). יחסי הקהילות היוונית והתורכיתוהטורקית באי הורעו, וב-[[28 באוגוסט]] [[1955]] טען מנדרס בנאום כי היוונים בקפריסין מתכננים לטבוח בתושביה התורכיםהטורקים. המצב הכלכלי הירוד בתורכיהבטורקיה ושחיתות השלטון תרמו לאווירה של חוסר שקט ולהתדרדרות בפופולריות של מנדרס.
 
==הפרעות==
בבוקר יום 6 בספטמבר 1955 דיווח הרדיו התורכיהטורקי כי פצצה התפוצצה בקונסוליה התורכיתהטורקית ב[[סלוניקי]], וכתוצאה מכך נהרס גם הבית הסמוך לה ואשר בו נולד [[מוסטפה כמאל אטאטורק]]. גם העיתונים הזדרזו ויצאו במהדורה מאוחרת לרגל האירוע, ודי היה בכך, באקלים הטעון ששרר בעיר כדי להצית את המהומות שהופנו כנגד האשמים בפיצוץ - היוונים. לפי המקורות הטוענים כי הפרעות אורגנו על ידי הממשלה, נשלחה הפצצה מתורכיהמטורקיה על ידי שירותי הביון של המדינה. עוד, כך נטען על ידי מקורות אלה, סומנו בתי תורכיםטורקים באיסטנבול בדגלי הלאום לפני האירוע, רשימות יעדים הוכנו מבעוד מועד וחלק מהפורעים הובאו באופן מאורגן לעיר ממקומות אחרים.
 
האירוע נמשך כתשע שעות, וגבה את חייהם של לפחות 13 יוונים, ביניהם שני כמרים, וארמני אחד, אשר מצאו את מותם בזמן האירוע או לאחריו כתוצאה ממעשי תקיפה והצתה. 32 יוונים נפצעו באורח קשה ולמעלה מ-5,000 בתים, כנסיות ובתי עסק נפגעו או נהרסו. הנזק לרכוש הוארך בכ-25 מיליון [[דולר]] על ידי ממשלת תורכיהטורקיה וב-500 מיליון דולר על ידי ממשלת יוון. הערכות של גורמים בלתי תלויים נעו בין 150 ל-200 מיליון דולר.
 
==תוצאות==
התוצאה הישירה של הפרעות הייתה הגברת קצב הגירת היוונים מאיסטנבול, וב-[[1965]] הוערך מספרם ב-48,000 איש בלבד. ממשלת מנדרס טענה כי הפרעות היו מעשה ידיהם של פעילי שמאל, אולם במשפטים הצבאיים שנערכו לאחר ההפיכה הצבאית ב-[[1960]] הואשמו ראשי [[המפלגה הדמוקרטית (תורכיהטורקיה, 1946)|המפלגה הדמוקרטית]] ומנדרס בראשם באחריות להם. פסק הדין קבע כי מנדרס עודד תחילה את המעשים אך לאחר מכן איבד את השליטה במצב. מנדרס ושניים נוספים מבין חברי מפלגתו הוצאו להורג, אך זאת בשל האישומים האחרים שבגינם עמדו לדין - בגידה, שחיתות ופגיעה בחוקה. בכל אופן, העמדה התורכיתהטורקית הרשמית המכירה באחריות ראש הממשלה לפרעות איסטנבול (גם אם בעיקר בכובעו כאיש המפלגה הדמוקרטית), היא בהחלט יוצאת דופן בנרטיב הלאומי בענין פעולות איבה על רקע אתני שהתרחשו במדינה במהלך [[המאה ה-20]].
 
== הערות שוליים ==