הנשמה במצרים העתיקה – הבדלי גרסאות

[[שם|שמו]] של אדם (''רן'' במצרית) ניתן לו ב[[לידה]] והוא יתקיים כל עוד יאמרו אותו, דבר שמסביר מדוע ניסו להגן עליו, ושמו אותו במספר רב של כתבים. למשל, מטרתו של חלק מ''ספר הנשימות'', שהתפתח מתוך ''[[ספר המתים]]'', היה להבטיח את המשך קיומו של השם. לעתים קרובות שמו [[קרטוש]] (חבל קסום) סביב לשם בכדיכדי להגן עליו. לחילופין, שמותיהם של אויבי המדינה, כמו [[אחנתון]], נמחקו מתוך אנדרטאות ומונומנטים. לפעמים הם הוסרו על מנת לפנות מקום לשמו של אדם אחר, וכך לחסוך את הצורך בבניית מונומנט חדש.

הקה היה ''כח החיים'', ההבדל בין אדם מת לחי, והמוות ארעאירע כאשר הקה עזב את האדם. הקה נוצר על ידי האל [[חנום ]]על [[אבניים]] של קדרים, או שהועבר לילדים דרך ה[[זרע]] של אביהם.

המצרים האמינו כי המוות מתרחש כשהקה עוזב את האדם. מטרתם של [[טקס|טקסים]] שנערכו על ידי ה[[כהן|כהנים]] לאחר המוות, למשל "פתיחת ה[[פה]]", היתההייתה לא רק להשיב את יכולותיו הפיזיות של האדם במוות, אלא גם לשחרר את הקשר של הבה עם הגוף. שחרור זה איפשר לבה להתאחד עם הקה בחיים שלאחר המוות, ואז נוצרה ישות הקרויה "אח".

לאחר המוות, היה קיום שדומה למדי לקיום הפיזי הרגיל. המודל לקיום חדש זה היה המסע של [[השמש]]. בלילה השמש ירדה אל ה[[דואט]] (עולם המתים). השמש פגשה שם את גופו החנוטה של אוסיריס. אוסיריס והשמש, שמחזקים זה את זה, עולים לחיים חדשים ליום נוסף. עבור המתים, הגוף והקבר שלהם היה האוסיריס והדואט האישי שלהם. מסיבה זו מתייחסים אליהם לעתים קרובות כ"אוסיריס". בכדיכדי שתהליך זה יפעל, יש צורך בשמירה על הגוף בכדיכדי שבה יוכל לשוב המשך הלילה ולעלות לחיים חדשים ביום.

"[[ספר המתים]]", אוסף הלחשים שעזרו לאדם בחיים שלאחר המוות, נקרא במצרית "ספר העלייה ביום". הלחשים עזרו לאנשים להמנעלהימנע מסכנות החיים שלאחר המוות וגם עזרו להם ש"לא למות בפעם השניה בעולם המתים", ובכדי "לתת זכרוןזיכרון תמיד" לאדם.