הבדלים בין גרסאות בדף "היונה והפרג"

נוספו 15 בתים ,  לפני 12 שנים
מ
תיקון קישור
מ (תיקון קישור)
אחדוּת הקצוות ניכרת גם בזיקה שבין היופי והאכזריות ברומן: היופי מובע בלשון פיוטית, ברוך האוהבים ובעדינותם ובהתמזגות האדם בטבע; באכזריות לא כלולים דווקא השנאה או הקנאה, אלא בראש ובראשונה חרדת הנטישה והמחשבה הקמאית, שהאהובה נשארת לנֶצח ברשות האוהב עם מותה. אין בספר עדות בכתב להתאבדותו של פייטי, אולם סופה של דריה כמוהו בעקיפין כמותו באשר "כל איש הורג את שאהבה נפשו": גם ממנו עצמו נבצר עוד לראות את עיניה היפות אחרי שעצם אותן לתמיד. האובדן שהוא פועל יוצא של כל השסעים הכלולים בו שרוע על-פני הספר מראשיתו ועד סופו. האובדן ברומן האחרון של מוקה מורה על שסע נוסף ואחרון: על המרחק בין הצלחתו הספרותית של היוצר לבין כישלונו באהבה ובחיים. למקלעת האהבה הנואשת והחופש הבלתי-מושג מצטרפת בעל-כורחה גם [[אמת]] מרה, אחת ויחידה: עקרונית כל יונה תמיד עלולה להתרחק ולעוף, אך ייעוד הפרג בעולם הזה הנו להצמיח פרחים.
 
על רקע הקשת הרבגונית של צבעי הנוף הפיני מצויר סיפור היונה והפרג בפשטות, בצניעות ובצמצום - צבעיו הם לובן היונה, אודם האהבה ושחור המוות. נראה שבנוסף לשלושת צבעי היסוד האלה נוכח בלי הרף גם הכחול: מי התהום של בִּצות לפלנד, מי המנוחות של אגמיה והמים השוצפים של אשדיה. בכל אלה משתקפים השמים ומשמעותם הדתית: בניגוד לתפקיד המטהר של ההטבלה ברומנים של [[אווה טיקה]] "[[שיבת הבן]]" ו"[[טבילת הדרקון]]", הרי ההטבלה שבראשית "היונה והפרג" ובסופו אינה טקס הכנסת היילוד שלא ייוולד לחברת בני-האדם, אלא טקס הפרידה של הגבר, הנקרע סופית מאהבתו, מאהובתו ומחייו, הנישאים עם המים הלאה, אולי בדומה לגורל [[נרקיסוס|נרקיס]] הטובע בדמותו, אולם גם בשונה ממנו, שהרי יופיו שלו נגלה לגבר רק מבעד לאהבת הזולת.
 
==הערות שוליים==