לבנון תחת שלטון בשיר השני – הבדלי גרסאות

בעקבות הקרב (שלימים זוהה בכינוי "[[טבח עין-דארה]]"), שבו גברו הדרוזיםה[[דרוזים]] הקייסים על הדרוזים הימנים, היגרו רוב הדרוזים הימנים לאזור [[הר חוראן]] בסוריהב[[סוריה]], אשר חיו בו מעט דרוזים גם לפני כן. ההגירה הפכה את הר חוראן לאזור שבו רוב דרוזי מוחלט. מכאן שמו של האזור עד היום "[[ג'בל דרוז]]" (הר הדרוזים, בערבית).

[[טבח עין דארה]] ([[1711]]) הביא בהדרגה לדלדול האוכלוסייה הדרוזית באזור דרום הר-הלבנון. השטח שהתפנה מאיכרים התמלא עד מהרה בעקבות הגירה של שתי קבוצות אוכלוסייה שונות:

#[[נוצרים-מארונים]] (רוב המהגרים)

עם התחלת ההתקוממות נגד השלטון המצרי, החליט השליט המצרי, [[איברהים פאשא]], לבצע גיוס חובה בהר-הלבנון. הדרוזים אשר סירבו להיענות לגיוס החובה, נכנעו לאחר שאיברהים פאשא ו-18,000 מחיילייו פרקו אותם מנשקם. 1,500 איש מהדרוזים המורדים התגייסו. המארונים לא חויבו בגיוס חובה בזכות חסות [[צרפת]] עליהם. צרפת התערבה לטובתם מפני שראתה בהם עוגן להגברת השפעתה באזור (צרפת עצמה משכה בחוטים רבים מכפי הנראה. תוך כדי סיפוק אבק שריפה לאיברהים פאשא, היא זאת שעודדה את המרד מלכתחילה בתקווה כי איברהים פאשא לא יעמוד לו וכך תוכל צרפת לסייע לו אף יותר ולהעצים את שליטתה בלבנון שכבר הייתה ברובה מארונית).

המצב החדש שהתהווה הביא, כאמור, למרירות בקרב התושבים המארונים כלפי חוץ, אך במהרה התלכדו הכוחות כנגד איברהים פאשא ובעל בריתו, [[אמיר ההר]], בשיר ה-II, אלה ביקשו לקחת את הנשק גם מהמארונים בעקבות ההתרעות מפני פלישה של [[חמש מעצמות אירופה]] ([[רוסיה]], [[פרוסיה]], [[אוסטריה]], [[צרפת]] ו[[בריטניה]]) ל[[סוריה]]. הסיבה להתלכדות המהירה הייתה אי-רצונם של שני הצדדים להתגייס לצבא איברהים פאשא. פעולה שהייתה צפויה להידרש מהם, מצדו של השליט, אילו פלשו המעצמות.