האינטרנציונל הרביעי – הבדלי גרסאות

[[האינטרנציונל הרביעי]] סבל מרדיפה והתפלגויות במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]. מבודדים האחד מהשני, ועומדים בפני התפתחויות פוליטיות שלא תמיד תאמו את תחזיותיו של [[טרוצקי]], כמה ארגונים טרוצקיסטיים החליטו ש[[ברית המועצות]] היא כבר לא "מדינת פועלים מנוונת", ופרשו מהאינטרנציונל הרביעי. לאחר [[1945]], הטרוצקיזם נעלם כתנועה עיקרית ב[[ווייטנאם]], ונותר כתנועה שולית בכמה מדינות נוספות.

 

 

עם התחזקות [[המלחמה הקרה]], ה[[קונגרס]] העולמי של [[האינטרנציונל הרביעי]], בשנת [[1951]], אימץ את ה[[תאוריה]] של מישל פבלו (Michel Pablo) אשר צפתה [[מלחמת אזרחים]] בינלאומית. חסידיו של פבלו טענו כי [[מפלגה|המפלגות]] [[קומוניזם|הקומוניסטיות]] בארצות החופשיות שבהן הן נתונות ללחץ של תנועת העובדים האמיתית, לא ילכו שולל אחר ה[[מניפולציה|מניפולציות]] [[סטליניזם|הסטליניסטיות]] ויבחרו בדרך [[מהפכה|המהפכנית]]. [[יוגוסלביה]] הייתה מקרה מבחן. כמו כן, נקבע ב[[קונגרס]] של 1951 כי הטרוצקיסטים צריכים להתחיל ולפעול בצורה שיטתית בתוך אותן [[מפלגה|מפלגות]] [[קומוניזם|קומוניסטיות]] שעדין נשלטו על ידי הרוב ב[[מעמד הפועלים]] (בניגוד למפלגות [[קומוניזם|הקומוניסטיות]] [[סטליניזם|הסטליניסטיות]], שנשלטו בעיקר על ידי מנגנון הפקידות של ה[[מפלגה]]). בכל אופן, הטרוצקיסטים ראו את המנהיגות [[סובייט|הסובייטית]] כ"אנטי-מהפכנית". ב-1951 נטען גם כי ברית המועצות השתלטה על ארצות [[הגוש המזרחי]] בעקבות התוצאות הצבאיות והפוליטיות שאחרי [[מלחמת העולם השנייה]], וניסתה להקים בהם משטרים [[קפיטליזם|קפיטליסטיים]] על מנת לרצות את [[המערב]] ולמנוע [[פלישה]] לאותן ארצות. את [[הלאמה|הלאמת]] ה[[תעשייה]] וה[[כלכלה]] שם, הנהיגה [[ברית המועצות]] רק לאחר שנוכח לדעת שה[[קפיטליזם]] לא יהיה מה שימנע את הפלישה על ידי [[המערב]].