מטאליסט – הבדלי גרסאות

 

==מאפייני תרבות המטאל==

כיום, אף על פי שבכלי ה[[תקשורת]] הפופולריים ([[טלוויזיה]] ו[[רדיו]]), אין חשיפה למטאל (בניגוד ל[[שנות השמונים]]), תרבות המטאל פורחת מתחת לפני השטח: אלפי להקות פועלות באירופה ובעולם, מהן עשרות זוכות לחשיפה, ומאות אלפים ברחבי העולם מגדירים עצמם כמטאליסטים ומתנהגים בהתאם. גם רבים ממעריצי ה[[רוק (סגנון מוזיקלי)|רוק]] בשנות השבעים והשמונים, אשר כיום הם מבוגרים, נותרו נאמנים למוזיקה ולתרבות שהעריצו בנעוריהם. למרות העובדה כי סגנונות המטאל הפופולריים כיום התרחקו מאוד מהרוק המקורי, המטאליסטים מכבדים את ה[[רוק קלאסי|רוק הקלאסי]] ומודעים היטב לשורשיו האומנותיים ההיסטוריים של המטאל.

 

 

רוב המטאליסטים בשנות העשרה לחייהם מתנגדים בחריפות לכל צורה של [[קונפורמיות]] ובדרך כלל מגדלים [[שיער]] ארוך ומתלבשים באופן מובחן, שכולל בין השאר חולצות טי-שירט [[שחור|שחורות]] עם [[לוגו|לוגואים]] של להקות, מכנסי [[ג'ינס]], מכנסיים צבאיות או מכנסיים הנקראות באגיז ונעליים צבאיות, מגפיים שחורים או מותגים כגון [[נעלי אולסטאר]] ו"[[וואנס]]", מעילי עור, "ספייק בנדז", צמידי עור שחורים המעוטרים בקוצי מתכת לשם ענידה על ה[[יד]] או על ה[[צוואר]] (הנקראים "ניטים"). סממנים חיצוניים נוספים הם ענידת [[עגיל|עגילים]], [[טבעת|טבעות]], [[צמיד|צמידים]], וכן שרשראות ופצ'ים (טלאים) של הלהקות האהובות עליהם. בנוסף, רבות מהמטאליסטיות נמשכות לסגנון ה[[גותים (זרם תרבותי)|גותי]] הכולל מחוכים, חצאיות (בדרך כלל שחורות), בגדים מויניל או עור, "שמלות לוליטה", גרבי ברך ועוד.

 

מטאליסטים מפרידים בינם לבין עצמם לעתים קרובות על פי סוגי המטאל שהם מאזינים להם. בתקופת [[שנות ה-80]], מעריצי [[פאואר מטאל]] לא היו מתרועעים עם מעריצי ה[[דת' מטאל]] או ה[[גרינדקור]]. מעריצי הגרינדקור אינם נחשבים כיום למטאליסטים, בעיקר בשל סגנון לבושם הילדותי במתכוון. מאז עלייתו של ז'אנר ה[[מטאלקור]], המשלב אלמנטים של מטאל עם כאלה של [[הארדקור]], מטאליסטים רבים מקדישים מאמצים רבים על מנת להבדיל את עצמם ממעריצי המטאלקור בעלי התדמית ה[[פאנק (Punk)|פאנקיסטית]] יותר.

המטאליסטים המסורתיים יותר נוהגים לבטל ואף ללגלג על תת-ז'אנרים של המטאל שהגיעו עד לזרם המרכזי (מיינסטרים) של תעשיית המוזיקה, שהם בעיקר ה[[נו-מטאל]] של [[שנות ה-90]] וה[[מטאלקור]] של שנות האלפיים. הם גורסים כי תנועות אלה מציגות את צליל המטאל באופן דל ומבזה. הם גם אינם מקבלים את טענות תומכי ה[[מטאלקור]] על כך שהוא גלגול ישיר של המטאל המחתרתי ("אנדרגראונד מטאל") של שנות ה-80. מטאליסטים מן הדור הצעיר יותר, שגילו את המטאל דרך ה[[פופ]], ה[[היפ הופ]] והפאנק, אינם נחשבים למטאליסטים "אמיתיים" בעיני המטאליסטים המבוגרים יותר שמכירים את השפעות ה[[רוק מתקדם|רוק המתקדם]] וה[[פולק]] על המטאל. להקות כגון [[ת'ריון]] ([[מטאל סימפוני]]) או [[מונסורוו]] ([[פולק מטאל]]), שנחשבות מאוד בעיני מטאליסטים אלה, בדרך כלל אינן מוכרות כלל לאוהדי המטאל הצעירים.

 

 

ישנם מספר סרטי קולנוע המתארים מטאליסטים, כשהידועים ביותר הם "[[דטרויט רוק סיטי]]" מ-[[1999]] העוקב אחרי ארבעה מעריצים של להקת [[קיס]] בסוף [[שנות ה-70]], "[[שטן על הזמן]]" מ-[[2000]] ו"[[סוף הוליוודי]]" מ-[[2002]], שבו בנו של [[וודי אלן]] הוא מטאליסט בעל שיער ירוק שאוכל עכברושים על הבמה.