שיחה:אלרגיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
איתי אפודי (שיחה | תרומות) ←שלום: פסקה חדשה |
||
שורה 28:
:בארה"ב משתמשים ב-NAET במכשיר שבמקום למדוד התנגדות שריר בודק מוליכות עורית. יש ירידה במוליכות עם חשיפה לאלרגן ואין ירידה כזאת אחרי הטיפול. אבל אם עמדת ויקיפדיה העברית היא לא לכבד את הרפואה האלטרנטיבית, אז לא יעזרו כאן שום הוכחות, נכון?<br />
לי אין שום כוונה להתווכח איתכם עוד. [[משתמש:Thmr|THMR]] 00:33, 22 באפריל 2007 (IDT)THMR
== שלום ==
ראיתי בערך שנכתב שיוצאי איראן ועיראק נוטים לסבול מ "אלרגיה לפול". יש כאן טעות. אין לבלבל מחסור באנזים G6PD לבין אלרגיה במובנה המודרני. אני אסביר: האנשים ש "רגישים לפול" הם אנשים עם מחסור באנזים גלוקוז 6 פוספאט דהידרוגנז. פעולתו של אנזים זה היא הפעולה הראשונה ב "שרשרת הפנטוז פוספאט", בה נוצר בסופו של דבר הסוכר ריבוז 5 פוספאט, חומר גלם לבניית נוקלאוטידים, אך בנוסף, במהלך שרשרת הארועים, יש גם חיזור של +NADP ל NADPH, אשר משמש כקו אנזים באנזים שתפקידו הוא חיזור טרי פפטיד קטן ומיוחד בשם גלוטטיון. גלוטטיון בצורתו המחוזרת, מגיב עם ראדיקלים חופשיים ומנטרל אותם. תפקידו הוא להגן על תאי הגוף מנזקים חימצוניים. כעת, אצל אנשים בעלי חוסר ב G6PD, יהיה גם חוסר ב NADPH, ומכאן גם בעיה בחיזור מחדש של גלוטטיון שכבר הספיק להגיב עם ראדיקל חופשי. כאשר הם אוכלים פול, הפול מכיל את החומרים vicine, divicine, convicine, חומרים מחמצנים. הגלוטטיון מגיב עם חומרים אלה, אך כעת יש בעיה בחיזור של עוד גלוטטיון מחדש, ונוצר מחסור זמני בגלוטטיון שאמור להגן על תאי גופו של האדם מנזקים חימצוניים בשיגרה. לא יהיה מי שיעצור את הראדיקלים החופשיים מלהזיק ותאי גופו של החולה יפגעו, ובמיוחד תאי הדם האדומים שרגישים במיוחד לפגיעה זו {בהם כ 10 אחוז מהגלוקוז הולך למסלול הפנטוז פוספאט}, ואז מתרחשת המוליזה.
בתגובה אלרגית אמיתית, התגובה מתחילה כתגובה חיסונית רגילה, בה האלרגן נתקל בשבט רלוונטי של לימפוציטים מסוג B, הם מתחלקים בין היתר לתאי פלסמה שמייצרים נוגדנים נגד האלרגן, אלו הם נוגדנים ממשפחת ה IGE. הנוגדנים הנ"ל נקשרים עם מקטעי ה FC שלהם אל ממברנות של תאי בזופיל {הנמצאים בדם בזרימה} ושל תאי פיטום {MAST} {שנמצאים בקנה הנשימה, בעור, דפנות כלי דם, ועוד כמה מקומות}. כשהאלרגן נקשר אל הנוגדנים שקשורים לממברנות תאים אלה, יש תהליך בו נפרצת הממברנה של תאים אלה ותכולתם זולגת החוצה. תאים אלה מכילים בין היתר היסטאמין, נגזרת של חומצת האמינו היסטידין. התופעות האופייניות לאלרגיה, למשל הליחה והנזלת, כיווץ קנה הנשימה, הרחבת כלי דם, והאטת הלב, הן השפעותיו הפרמקולוגיות של היסטאמין אשר משתחרר מתאי הפיטום והבזופיל שכלאו אותו, וכעת מגרה את קולטני H1 {באברי המטרה השונים}. המוליזה '''היא לא''' תופעה פרמקולוגית של היסטאמין. חוסר G6PD הוא לא אלרגיה בהגדרה. יכול להיות שטעות זאת נבעה מכך שבעבר, לפני שהבינו יותר לעומק את התגובה האלרגית, קראו לכל רגישות כלשהי "אלרגיה".
| |||