דרך יריחו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניסוח |
שחזור עמוק |
||
שורה 3:
נתיב ההולכים מהעיר העתיקה לכיוון מדבר יהודה הוא בן אלפי שנים, כאשר עוד בימי [[בית המקדש הראשון]] ואף לפניו, נמלטו תושבי ירושלים מהעיר בתוואי הדרך ליריחו. כך על פי המסורת, נמלט [[דוד המלך]] מפני בנו [[אבשלום]] דרך התוואי היורד לאורך [[נחל קדרון]] למדבר יהודה. גם בימי [[בית המקדש השני]] שימשה הדרך כנתיב מילוט של תושבי ירושלים מפני עריצות השליטים השונים. כך נעשה שימוש בדרך בימי [[החשמונאים]] וגם הכתות היהודיות השונות ובהם כת [[האיסיים]], עשו שימוש בדרך בעלותם לירושלים ובחזרתם למגוריהם במדבר. התוואי שימש גם עולי רגל נוצרים שבאו לירושלים מ[[נהר הירדן]] וקישר בין הכנסיות שעל הר הזיתים ל[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]].
בימי העות'מאנים ו[[המנדט הבריטי]] החלה הדרך לקבל ציביון עירוני יותר, בעיקר כשנוסדה שכונת א-טור על הר הזיתים ואוכלוסיית העיר גדלה. הדרך שימשה כנתיב ראשי לים המלח, ל[[יריחו]] וכן לישוב העברי [[בית הערבה]]. לשיאה הגיע דרך יריחו בתקופת השלטון הירדני על [[מזרח ירושלים]]. הדרך שימשה עורק תחבורה ראשי ממרכז העסקים בסביבות [[שער הפרחים]] ו[[רחוב צאלח א-דין]], לעבר [[גשר אלנבי]] ומרכז הממלכה הירדנית ב[[עמאן]]. הדרך מוזכרת בשיר [[ירושלים של זהב]] אשר נכתב באותה תקופה, כדרך אשר שממה מנוסעיה היהודים, אשר היו מנועים לנסוע בה בדרכם לים המלח במשך 19 שנים. לאחר איחוד שני חלקי ירושלים ב[[מלחמת ששת הימים]], חזרה הדרך לשמש ישראלים רבים בדרכם לים המלח ו[[אילת]]
עם פרוץ ה[[אינתיפאדה]] ב1987, יחד עם סלילת תוואי כביש 1 מ[[הגבעה הצרפתית]] ל[[מעלה אדומים]], ירדה בצורה חדה כמות הישראלים אשר השתמשו בדרך יריחו כנתיב תחבורה לים המלח. סלילת '''מנהרת הר הצופים''' ובניית [[גדר ההפרדה]] מסביב לירושלים, צימצמו עוד יותר את חשיבותה של דרך יריחו, הן לפלסטינים והן ליהודים, כנתיב תחבורה לכיוון מזרח. יחד עם זאת, גידולן של השכונות[[ ראס אל עמוד]] וא-טור ובנייתה של השכונה היהודית [[מעלה הזיתים]], יחד עם תנועת המבקרים לכנסיות בהר הזיתים ובית הקברות היהודי שם, העצימו את תהליך השינוי של דרך יריחו, מכביש בינעירוני המקשר את העיר עם ירדן, לדרך עירונית ירושלמית המשמשת ערבים ויהודים כאחד.
| |||