פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל ,  לפני 12 שנים
מ
אין תקציר עריכה
ההתעוררות הלאומית באיטליה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] גרמה ליהודים ליטול חלק פעיל יותר בחיים הציבוריים. רבים מהם הצטרפו לתנועת התחיה הלאומית שהביאה בסופו של דבר ל[[איחוד איטליה]] ולהקמת המדינה האיטלקית. בשנת [[1872]] [[ג'וזפה מציני]], ממנהיגי התנועה, מת בבית של יהודיה מפיזה, ג'יאנטה נתן רוסלי (Giannetta Nathan Rosselli), אשר הציעה לו מקלט. חללים יהודים נפלו במלחמות האיטלקיות ובכל בית כנסת, כולל זה בפיזה, יש לוחות זיכרון לחללים של כל מלחמה ומלחמה. באותה תקופה, יהודי פיזה תרמו לא מעט לכלכלת העיר. בין השאר, שני מפעלי [[טקסטיל]] הוקמו בעיר על ידי משפחות יהודיות, ו[[דפוס|בית דפוס]] הוקם על ידי שמואל פואה.
ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] צעירים יהודים מפיזה הצטרפו ל[[איטליה הפשיסטית|מפלגה הפשיסטית]], אשר חרטהחרתה על דגלה את החזרת הכבוד לאיטליה אחרי תלאות מלחמת העולם הראשונה. חלקם אף השתתפו ב"[[המצעד על רומא|מצעד על רומא]]" שנועדה לכבוש את השלטון עבור [[בניטו מוסוליני]]. שותפות זו, בין היהודים והאיטלקים, הסתיימה ב-[[15 ביולי]] [[1938]] כאשר פורסמו "חוקי הגזע". מנשר "מדעי" קבע כי אין כל קשר בין העברים הקדמונים ובין היהודים המצויים היום באיטליה [http://cronologia.leonardo.it/mondo23i.htm]. היהודים נדונו לשלילת זכויותיהם האזרחיות, ובקיץ [[1943]], עם הכיבוש הגרמני, נחרץ גורלם.
 
בימי [[מלחמת העולם השנייה]] הנהיג את קהילת פיזה הפרנס ג'וזפה פארדו רוקס (Giuseppe Pardo Roques). פארדו לא פחד מהגרמנים. בהיותו אישיות מוכרת בעיר ובעל אמצעים הרשה לעצמו פארדו להתעלם מהצו של חיל הכיבוש ה[[נאצים|נאצי]] להגיע לתחנת המשטרה על מנת להישלח משם אל [[מחנה ריכוז]], וגם כאשר אנשי ה[[אס אס]] חיפשו יהודים ברחובות פיזה הוא נשאר בביתו. ב-[[1 באוגוסט]] [[1944]], חודש לפני שחרור פיזה מהכיבוש הגרמני בידי [[בעלות הברית]], הגיעו החיילים לביתו ורצחו אותו, שישה זקנים אשר היו עימו ומשרתת נוצריה.