|
באותה עת, לאחר רדת החשיכה, החלה חטיבת החי"ר בפיקוד יקותיאל אדם בתנועה רגלית צפונה אל תוך שטח הדיונות וביצעה איגוף שמטרתו הייתה הגעה בהפתעה אל המימד הצר של מתחם התעלות של אום-כתף. כיוון הדיונות באזור האיגוף אינו אחיד ועובדה זו היקשתה על ההליכה ועל הניווט. את בעיית הניווט סייעו לפתור כוחות הארטילריה שירו כל כמה דקות פגזי זרחן על פאתי היעד המצרי, אולם ההליכה בחגור מלא בשטח הדיונות דרשה מאמץ פיזי עילאי מהחיילים הסדירים ובמיוחד מחיילי המילואים שהשתתפו באיגוף שאורכו היה 8 קילומטרים. האימונים הגופניים שערכו היחידות הצה"ליות בתקופת ההמתנה סייעו במידה מסוימת לכוח המאגף לעמוד במשימה של הגעת כל הכוח, בזמן קצוב, אל הנקודה שיועדה לו.
כשהתמקמו שלושת כוחות המשנה של חטיבת החי"ר מצפון לתעלות שעליהם היה לתקוף, בשעה 22:40, פתחו ששתשש סוללותגדודי התותחים הצה"ליותליים בהרעשה ארטילרית כבדה על היעד המצרי. ההרעשה שנמשכה כחצי שעה ונורו בה כ-4,000 פגזים, הייתה החזקה ביותר שביצע חיל התותחנים עד אז. מלבד מטרת הריכוך שבהרעשה שתוכננה בקפידה טרם היציאה לקרב, הייתה לכוח התוקף גם מטרה ליצור אפקט מוראלי שישבור את רוחם של חיילי כוח המגן המבוצרים בתעלות המבוטנות. בהגיע הכוח המאגף אל כ-150 מטר מצפון לתעלות, הוא נתגלה על ידי הכוח המצרי ונפתחה גם עליו הפגזה ארטילרית כבדה. בשל השטח החולי, האפקט של ההפגזה המצרית לא היה רב, אולם ההפגזות המצרית והישראלית, שגם פגזיה נפלו בקרבת הכוח המסתער, אילצו את אל"מ אדם לחדול את הארטילריה הישראלית 5 דקות מוקדם מן המתוכנן ופקודת הההסתערות על התעלות ניתנה ב-23:15 תוך שהכוח המסתער חוצה רצועת מיקוש וגדרות. שני גדודי הנח"ל הסדירים יועדו להסתער על שתי התעלות הקדמיות שבהן התבצר עיקר הכוח המגן - גדוד בכל תעלה. גדוד המילואים יועד להיות בעתודה, אולם אל"מ אדם החליט בנקודת היציאה להסתערות לנצל את יתרון ההפתעה ולהורות לגדוד המילואים להיכנס לתעלה השלישית - העורפית, כך שכל מתחם התעלות יותקף במקביל. הלחימה בתעלות התנהלה בהצלחה מבחינת הכוח הישראלי, שהיה מתואם בינו ובין עצמו לגבי קצב ההתקדמות בתעלות השונות ובין הארטילריה הישראלית שניהלה, לראשונה בתולדותיה, נוהל של [[מסך אש מתגלגל]], [[תורת לחימה]] שעוצבה רק לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]] אך בוצעה למעשה כבר בקרב אום-כתף.
==תוצאות==
|
