|
== יתרונות וחסרונות אפשריים==
=== יתרונות אפשריים===
*המנעות מקיצוניות: הדינמיקה של מערכת דו מפלגתית, מביאה את 2שתי המפלגות הראשיות לנקוט מדיניות הנוטה להתקרב לדעותיו של [[הבוחר החציוני]] - דמותמעין מיתית"בוחר ותאורטיתדמיוני" שלהמהווה בוחראת אשרמרכז חציהמפה מהבוחריםהפוליטית נמצאיםבנוגע מימינולסוגיה וחציעיקרית משמאלוכלשהי, בספקטרוםכך הדעותשבאופן שמסביבתאורטי למחלוקתמצויים כלשהיחצי מהבוחרים מימינו וחצי משמאלו. בכך יש מעין "עוגן" למניעת התרחקות יתרה של מפלגה ממרכז הספקטרוםהמרחב הפוליטי לצד זה או אחר. בו בזמן, יכולה עדיין כל מפלגה לשמור על הבדלים מספיקים לעומת יריבתה באופן שיבטיח עבורה קולות מצד "הגלעין הקשה" של הבוחריםבוחריה הותיקים (שהוא לרוב קיצוני יותר בדעותיו).
*הצורךהפחתת הקייםפלגנות: לעתיםהאילוץ ביצירתלאחד "סופרמרקטקבוצות פוליטי"שונות בתוךלמפלגה כלגדולה מפלגהאחת, יכולהגורם גםליצירת כןמגוון לגרוםדעות בתוך המפלגה ("סופרמרקט פוליטי"), עשוי לסייע לאנשים לאחד או לפשר בין דעות ואינטרסים שונים, ולנסות למצוא מכנה משותף, ובכך להקטין תופעות שונות של קיטוב.
*מניעת סחטנות פוליטית של מפלגות קטנות: לעתים קרובות במערכת רב מפלגתית, נאלצת אחת המפלגות הגדולות להקים [[קואליציה]] עם מפלגות קטנות. במצבים כאלה עלולה סיעה קטנה - ובפרט כזו בעלת אינטרס צר או דעות לא מקובלות ולא אחת אףואף מנוגדות לקונצנזוס - לצבור כח רב מדיימדי ביחס לגודלה., הסיבהבאמצעות לכךאחת היא הצורך של מפלגה ראשיתאו לשתףיותר מפלגות קטנות בבניית ממשלה קואליציונית יציבה.מהדרכים הבאות:
* במערכת רב מפלגתית עלולות "סיעות אידאולוגיות" בעלות אינטרס צר לאלץ את*אילוץ המפלגות הראשיות להיכנע לדרישותיהןלדרישותיה, על מנת שאפשר יהיה להקים ןלקייםולקיים ממשלה יציבה בראשות אחת משתי המפלגות הראשיותמהן. ▼*במערכת רב מפלגתית עלולות "סיעות אידאולוגיות" בעלות אינטרס צר להאט הליכי חקיקה. במידה וסיעות אלו צוברות מספיק כח אלקטורלי, הללו יכולות לאמץ מדיניות של "המטרה מקדשת את האמצעים" ולהסלים את הדרך להשגת מטרותיהן, בין השאר על ידי עיכוב או חסימת הליכי חקיקה חשובים.
**האטת הליכי חקיקה חשובים ואף חסימתם במסגרת הקואליציה וההסכם הקואליציוני.
▲*במערכת רב מפלגתית עלולות "סיעות אידאולוגיות" בעלות אינטרס צר לאלץ את המפלגות הראשיות להיכנע לדרישותיהן על מנת שאפשר יהיה להקים ןלקיים ממשלה יציבה בראשות אחת משתי המפלגות הראשיות.
*יכולת תכנון וביצוע לטווח ארוך: מניעת צורך בקואליציה מביאה ליציבות שלטונית, המתבטאת במיצוי מלוא תקופת כהונת הממשלה, וברציפות של בעלי התפקידים השונים, בפרט השרים.
*העדר כח מיקוח מצד סיעות קטנות או סיעות קצרות ימים(הנוטות להופיע ולהיעלם במערכת הפרלמנטרית) יוכל לאפשר לממשלה תכנון וביצוע תוכניות לטווח ארוך, ללא זעזועים קואליציוניים, כמו גם לשמור על יציבות פוליטית רבה יותר.
*קיום הבטחות לבוחר: העדר הצורך להתפשר עם שותפים קואליציוניים יוכל לאפשרמאפשר למפלגת השלטון לפעול באופן ההולם יותר את עמדותיההעמדות האמיתיות להן התחייבה במצעהּ, אשר בדרך כלל יהיו מקובלות על רוב ציבור הבוחרים.
=== חסרונות אפשריים===
*צמצום מגוון אפשרויות הבחירה הריאליות (בעלות סיכוי ממשי לייצוג פרלמנטרי) העומדות בפני הבוחר. אף במקרים בהם רובם הגדול של הבוחרים נוטה להזדהות לפחות עם חלק מהרעיונות של אחת מ-2 המפלגות הראשיות, הרי שעדיין אנשים רבים, ואולי אף רובם, אינם נוטים להזדהות דווקא עם צירוף מסוים של דעות ועמדות ("סופרמרקט פוליטי" כמוסבר לעיל)בנושאים שונים (מפלגות גדולות נוטות מטבען להתייחס למגוון רחב של נושאים), ואפשר שהבוחר היה מעוניין בייצוג של מפלגה בעלת אוסף עמדות ודעות השונה מזו של השתיים הגדולות.
| 