צדק מתקן בדיני הנזיקין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: כדי; |
תיקון קישור לדף פירושונים |
||
שורה 68:
השופט [[שמגר]] (כתוארו אז) בחר לבכר את זכותו לרווחה ואיכות חיים של מר שוורץ על פני התועלת הכלכלית שבאי-מתן צו מניעה להמשך פעילות המפעל. ההחלטה נומקה בכך שמגמתם העיקרית של דיני הנזיקין דורשת ששיקולים כלכליים לא יהוו קריטריון מרכזי בהכרעה, אלא חלק ממכלול שיקולים רחב שמרכז כובדו הוא במערכת היחסים שבין המזיק לניזוק.
מקרה נוסף בו בא לידי ביטוי עקרון הצדק המתקן כשיקול מרכזי הוא בעמדת המיעוט של השופט [[מישאל חשין]] בפסק-הדין '''הוועדה המקומית נ' הרוויץ'''. פסק-הדין דן בזכות לפיצוי של גברת הורוויץ, שעקב תוכנית בנייה, נגרם נזק למקרקעין שברשותה. סעיף 200 לחוק התכנון והבניה פוטר את הרשות מחובה לשלם פיצויים, בתנאי שהפגיעה הנה סבירה. השופט חשין, בשונה מדעת הרוב שקבעה כי לעניין אמת מידה של סבירות יש להכליל בגדר המשוואה גם שיקולי יעילות, בחר להתעלם משיקולים אלו ותלה את הסבירות בגודל הנזק שסבלה ממנו התובעת. כדבריו :
'''"באיתור "תחום הסביר" לעניינו של סעיף 200 שלחוק התכנון, ובצד השיקול של עוצמת הפגיעה כשיקול באיתורו ובזיהוי של "תחום הסביר", מצביעים חבריי על שיקול פיזור הנזק ועל השיקול העקרוני של האינטרס הציבורי הגלום בתוכנית התכנון. אסכים לשיקולים אלה להיותם שיקולים שלעניין, ואולם להבדיל מחבריי אראה בהם - על הרוב - אך שיקולים משניים לשיקול הצדק המתקן במקום שנפגעה בו קרקע פגיעה משמעותית. אמנם, שיקולים אלה בכוחם לגרוע משיקול הפגיעה המשמעותית, אך כוחם כוח-משני הוא, ובוודאי אין הוא משתווה לכוחה של הפגיעה המשמעותית שעקרון הצדק המתקן מורה אותנו כי יש לפצות בגינה."'''
| |||