שפופרת גייגר-מילר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מ בוט החלפות: רציונלי; |
||
שורה 8:
כאשר המתח בין האנודה לקתודה לא עולה בהרבה על אנרגיית הקשר של האלקטרונים לאטומי הארגון, כל מה שהמתח עושה הוא למשוך את האלקטרונים אל האנודה (התייל המרכזי). כאשר הם זורמים לכיוון הקתודה, אפשר למדוד את הפולס שהם יוצרים בעוברם במערכת האלקטרונית המקשרת בין האנודה הקתודה. מונה הפועל על עקרון זה מכונה '''תא יינון'''.
כאשר מגבירים את המתח בין האנודה לקתודה, האלקטרונים מואצים במפל המתחים, מקבלים עוד אנרגיה מהשדה החשמלי, וכך יכולים להשתחרר במפולת עוד אלקטרונים, והפולס מוגבר באופן אקספוננציאלי למתח. אולם הפולס
בנוסף ליינון האטומים, ישנו תהליך חשוב נוסף: כאשר לאלקטרונים שפוגעים באטומי הארגון אין מספיק אנרגיה בשביל ליינן אותם אבל יש אנרגיה הגבוהה מההפרש בין רמת היסוד של האטום לרמה המעוררת הראשונה, הם יכולים לעורר את האטומים. האטומים המעוררים משחררים את האנרגיה בצורת פוטון אולטרה-סגול. פוטון זה יכול לשחרר אלקטרון איטי מדפנות השפופרת על ידי [[האפקט הפוטואלקטרי]]. במתחים נמוכים, אין לדבר משמעות רבה. אולם
|