|
עירוב הגילאים החופשי נובע מהתפישות של הדגם לגבי שלמותו ו[[עצמאות|עצמאותו]] של הילד בכל גיל, והראייה שהגיל איננו משקף בהכרח את כל תחומי העניין והיכולות של הילד. בנוסף רואים תומכי הדגם את המצב בו אין הפרדת הגילאים כמצב טבעי, המועיל ביותר ללמידה, והנסיון מראה שבמצב זה כל אדם יכול ללמוד רבות מהאינטראקציה עם אנשים בעלי תחומי עניין דומים ברמות הבנה שונות משלו.
==חוק, סדר, משמעת, עצמאות ואחריות==
בתי ספר בדגם סאדברי מאמינים שזו אשליה לחשוב, כמו שקורה לעתים קרובות, שבממשל כמו בבתי הספר סמכות דיקטטורית יכולה לשמור על הסדר יותר ביעילות מאשר סמכות בעלת בסיס עממי.
שמירה על הסדר הציבורי בבית ספר דמוקרטי היא קלה יותר ויעילה יותר מאשר בכל מקום אחר וזה כך בעיקר כיוון שהתקנות והכללים השונים נעשים על ידי הקהילה בכללותה.
בבתי ספר בדגם סאדברי כללים נעשים רק כאשר הקהילה מרגישה צורך בהם -- לא כאשר מישהו חושב שלבית הספר צריך להיות כלל זה או אחר, ולא כאשר קבוצה קטנה מרגישה זאת; אלא כאשר רוב הקהילה מסכימה שיש צורך בו. כמו כן, אין דבר העולה בחשיבותו על כתיבה קפדנית של הכללים, וניסוחם בבירור.
זה בנוגע להיבטים החיצוניים של הסדר. בנוגע לשאלה, מה הם המקורות של המשמעת העצמית הפנימית וכיצד בן אדם מצליח לפתח את הכוח הפנימי שלו ואת אופיו אשר יכולים להעניק סדר והגיון לחייו, מה שבתי ספר בדגם סאדברי מחפשים הוא פיתוחה של משמעת עצמית בתוך כל פרט. הכושר לעמוד בגפנו, להיות עצמאיים מבחינה מוסרית, להיות הגיוניים מבחינה אינטלקטואלית; בקיצור, את היכולת למצוא הגיון בחיים, ליצור זהות שהיא שלמה ומהווה יחידה. מדובר על דמות של אדם המתאים לקהילה חופשית של אזרחים שווים ביחסי הגומלין שביניהם – אדם המסוגל לקבל החלטות בתוך מסגרת הגיונית ועקבית עם עקרונותיה, אדם המסוגל להתייחס, ושיתייחסו אליו, בכבוד.
סוג האופי שבתי ספר בדגם סאדברי מחפשים איננו נחוץ בכל סוג אחר של חברה. היכן שהמדינה שולטת עליונה, נחוצים אנשים אשר מסוגלים מעל הכול לציית, להטביע את העצמי הייחודי שלהם בדפוס גדול יותר. תלות ולא עצמאות, היא התכונה המתאימה ביותר למדינות סמכותיות. בתי ספר בדגם סאדברי , מאידך, מחפשים עצמאות. האדם העצמאי הוא האידאל שלהם.
סימן ההיכר של האדם העצמאי הוא יכולתו לשאת באחריות. להיות אחראי ולמסור דין וחשבון בעבור מעשיו. לעשות, ולעמוד מאחורי מעשיו. לא להסתתר מאחורי "פקודות מגבוה", לא לחפש מקלט מאחורי החלטות הקבוצה, לא לאזור כוח מאיזושהי דמות של גיבור – אלא להיות גיבורים של עצמם.
היות ואין דרך ללמד או להכשיר אדם אחר לעצמאות, אין טכניקה כדי להשיג או להעביר תכונות אלו. הדרך היחידה שבן אדם הופך אחראי על עצמו היא להיות אחראי על עצמו בעצמו, ללא סייגים או תנאים.
לכן, בתי ספר בדגם סאדברי מאמינים שבבית הספר, כל המלכודות של תמיכה חיצונית אשר מהוות מקום מבטחים לחלש, כל המלכודות של סמכות חיצונית אשר מהווה תחליף להכוונה העצמית הפנימית, כל המלכודות של לחץ מוסרי חיצוני אשר מהוות תחליף להתפתחות המוסרית הפנימית -- כל הכוונות הטובות של האביזרים אשר מחלישים ולעתים משתקים את הרצון האינדיבידואלי של תלמידים ומורים כאחד, חייבות להיעלם לגמרי -- ובבתי ספר בדגם סאדברי הן במידה רבה אכן נעלמות.
בתי ספר בדגם סאדברי בנויים בהתאם ומכוונים לכך שיחידת הבניה הבסיסית בבית הספר היא, האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים, הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.
==למידה==
אחד ההיבטים המעניינים ביותר של בית הספר בדגם סאדברי הוא גישתו כלפי הלמידה. בית הספר מתחיל מההנחה אשר הובעה על ידי [[אריסטוטלס]] לפני יותר מ-2000 שנה במבוא המפורסם שלו למטפיזיקה ש"בני אדם הם סקרנים מטבעם". משמעות הדבר שאנשים לומדים כל הזמן, כחלק טבעי מהחיים. משמעותו היא גם שילדים ילמדו על ידי כך שהם מתחקים אחרי נטיותיהם הטבעיות, בכך שהם עושים מה שברצונם לעשות עם זמנם, כל היום, כל יום. ללא כל קשר עם גילם, מהרגע שהם נכנסים לבית הספר, הם נותרים לנפשם, נאלצים לקחת אחריות על עצמם ולקבל את ההחלטות הקשות אשר יקבעו את מסלול חייהם.
בית-הספר, על צוותו, ציודו, המבנים והספרייה שלו, משמש כאמצעי זמין כאשר הוא נחוץ, וסביל כאשר איננו נחוץ. הרעיון הוא פשוט: מונעים על ידי סקרנותם הטבעית, אשר היא מהותו של הטבע האנושי, ילדים יעשו מאמצים אדירים לחקור ולשלוט בעולם שמסביבם.
על מנת להיות כנה עם עצמו היה על בית הספר בדגם סאדברי להתרחק מכל מושג של תוכנית לימודים, או תוכנית בהשראתו של בית הספר. היה על בית הספר לאפשר שהדחף כולו יבוא מהתלמידים, כאשר בית הספר היה מחויב לענות רק על הדחף הזה. האחריות המלאה לפעילויות של כל בן אדם הייתה צריכה להיות מוטלת על הבן אדם עצמו, לא על מישהו אחר בעמדת סמכות.
זו הסיבה שלבתי ספר בדגם סאדברי אין לימודי חובה בכל רמה שהיא בכלל. בתי ספר בדגם סאדברי חושבים שכל אחד, בעזרת בית הספר, ימצא בעצמו מה נחוץ לו ומה לא נחוץ לו לדעת על מנת שיוכל להגיע לאן שהוא רוצה להגיע בחיים.
זה מתקשר באופן די הדוק עם תכונות האופי שבית הספר מקווה להצמיח בו. יותר מכל בתי ספר בדגם סאדברי רוצים שהאנשים יחוו את מלוא המשמעות של האחריות. רוצים שידעו מה זה להיות בן אדם אחראי -- לא רק באמצעות ספרים, או הרצאות, או הטפות, אלא מהניסיון היומיומי.
כפי שבית הספר בדגם סאדברי רואה זאת, אחריות משמעותה שעל כל בן אדם לשאת את הכדור בעצמו. על הבן אדם, ועל הבן אדם בלבד לקבל את החלטותיו, ועל הבן אדם לחיות איתן. איש לא צריך לחשוב במקום מישהו אחר ואיש לא צריך להגן על מישהו אחר מתוצאות מעשיו. זה, בית הספר הרגיש, הוא דבר חיוני אם ברצון הבן אדם להיות עצמאי, מוכוון מעצמו, ואדון לגורלו.
באחריות האישית טמון גם שוויון בסיסי בין כל האנשים. כל סמכות שתקוים, תקוים מתוך הסכמת כל הצדדים. זה לא חדש כלל כמובן -- מדינות דמוקרטיות נוסדות על עקרון זה. לגבי בית הספר בדגם סאדברי זה מדריך את עשייתו יום יום.
מושגים רבים מעורבים ברעיון של להיות אדם אחראי, וכולם קשורים עם לימוד האמנות להיות אדם חופשי ועצמאי. בית ספר בדגם סאדברי מושרש ברעיון זה. בית הספר לא מסתפק בפחות מאחריות אישית מלאה ומתן דין וחשבון על ידי כל בן אדם, ללא הבדל גיל, ידע, או הישגים. בתי ספר בדגם סאדברי ערים לעובדה שאנשים יעשו טעויות בדרך זו -- אולם האנשים ידעו שהטעויות שהם יעשו תהיינה טעויותיהם, ולכן סביר יותר שילמדו מהן. בתי ספר בדגם סאדברי מרגישים שאנשים בריאים תמיד ימצאו דרכים להפיק תועלת מכישלונותיהם כמו מהצלחותיהם. הם מאמינים שזה דבר טוב לאפשר לאנשים לנסות כל מה שברצונם לנסות, אם יהיו בטוחים בהצלחתם באם לאו, כדי שיהיו מוכנים נפשית לפגוש אתגר בלתי צפוי, או לתפוש הזדמנות בלתי צפויה.
==חירות הפרט==
| 