יום ליקוט עצמות – הבדלי גרסאות

ה[[ברייתא]] המובאת בתלמוד הירושלמי שהוזכר לעיל מאזנת בין שתי התחושות ומורה על יום אבל ביום ליקוט העצמות ויום שמחה ביום שלאחר מכן. וזאת לשון הברייתא :{{ציטוט|תוכן="בראשונה היו קוברין במהמורות. נתעכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן ברזים. אותו היום היה מתאבל ולמחר היה שמש שנינוחו אבותיו מן הדין."}}

 

 

ה[[ראשונים]] נחלקו ביניהם האם ביום ליקוט העצמות נוהגים גם מנהגי [[אנינות]] כל עוד לא נטמן הנפטר/ת במקומו/ה החדש. בטור מובאים דברי ה[[מהר"ם מרוטנברג]] ולפיהם {{ציטוט|תוכן="כתב הר"מ מרוטנבורק כל זמן שלא נקברו חל עליו כל דין אנינות לאסור בשתיית יין ואכילת בשרואחר שנקבר חל עליו כל דין אבלות עד הערב"}}

הסיבה לצורת ה[[קבורה]] הדו שלבית הזאת היא שבתקופה הראשונה היו ממתינים עד שיתעכל הבשר מגופת הנפטר/ת. לאחר התעכלות הבשר, ולאחר שמגופת המת נשארו רק העצמות, היו אוספים את העצמות ומעבירים אותם אל [[גלוסקמא]]ות בהן הייתה נקברת הגופה. ארון הקבורה היה נטמן ב[[אדמה]] או ב[[מערה]] ובכך היה בא אל סופו תהליך קבורת הנפטר/ת. מטבע הדברים כשפסק המנהג לקבור את הנפטר/ת באופן דו שלבי פחת השימוש בהלכה של יום ליקוט עצמות. למרות זאת הלכה זאת מצויה בשימוש גם בימינו אנו.

 

 

==קישורים חיצוניים==