טיוטה:שילוב הלכה ואגדה – הבדלי גרסאות

הכנסת האגדות לתוך התחום של הדיון ההלכתי אינו כה פשוט בתורה שבעל פה; כך כלל בסיסי בתורת הפסיקה ב[[משפט עברי|משפט העברי]] קובע ש-"אין למדין מן האגדות"<ref>על-פי המובא ב[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]], חגיגה (פרק א הלכה ח, דף ז ע"ב) "רב זעירה בשם שמואל אין מורין לא מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד..".</ref>; כלל זה נוסח בצורות שונות<ref>"אין סומכין ואין מביאין ראיה מכל דברי אגדה ואין מקשין מדברי אגדה" ([[רס"ג]] ורב [[האי גאון]], '''אוצר הגאונים''', חגיגה עמוד 65 במילואים).</ref>, והתקבל על-ידי ה[[גאונים]] [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/yahas-2.htm], והובא על-ידי כותבי הכללים במשפט העברי (כגון בספר יד מלאכי).

אולם למרות דברים אלו ניתן למצוא מקורות שונים בהם האגדה משמשת כבסיס לקביעת הלכה; כאשר ה[[פוסק|פוסקים]] מצטטים אגדות ומתבססים עליהם בקביעת ההלכה. קביעת הלכה זו לעתים מובאת ללא צידוק כלשהו, ולעתים מצורף לדיון ההלכתי טיון כלשהו, כגון הטיעון שהאגדה המובאת אינה אגדה, אלא מעשה ממשי<ref>עיין לדוגמה בדבריו של הרב [[ברוך הלוי אפשטיין]] ב'''תורה תמימה''' "ואפשר להביא קצת ראיה שמחויב בזה להכניס עצמו בספק סכנה מאגדה דברכות ל"ג.. ופשוט דלא שייך בזה אין למדין מן האגדות אחרי שזה מעשה שהיה" (ויקרא יט).</ref>.

יש לציין שפרשנים ופוסקים שונים התנגדו נחרצות לכל שילוב של האגדה בתוך תחומי ההלכה. כך, למשל, התנגד הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]] לשילוב זה, וקרא לו [[כלאיים]], בעוד אביו - הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] - תמך בחיבור הלכה ואגדה וקרא לעסוק בשילובם.