הלבנת פנים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תקלדה
שורה 1:
{{תבנית:הלכה}}
'''הלבנת פנים''' הוא מושג ב[[יהדות]] המגדיר עלבון או גרימת [[בושה]] לאדם. שורש המושג הוא בכך שכאשר אדם חווה רגש של עלבון הוא מחוויר (=מלבין). על הלבנת פנים אמרו [[חז"ל]] "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים", וגם "כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים", כאשר המובן של "שפיכות הדמים" כאן הוא הדם האוזל מפני של האדם בו עלבו.
 
{{תבנית:הלכה}}
== גדר הלבנת הפנים בהלכה ובאגדה ==
ב[[מסכת סוטה]] (דף י:) דן התלמוד בהתנהגותה של [[תמר (אשת ער)|תמר]] כפי שהיא מתוארת בספר בראשית. תמר נמנעה מלומר במפורש שחמיה [[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]] הוא שהכניסה להריון כשחשבה ל[[זונה]]. תוצאתה של שתיקה זו כמעט הובילה לכך שנגזר עליה מוות בשרפה. מכאן מסיק [[רבי יוחנן]] המביא את דברי [[רבי שמעון בר יוחאי]]: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". מסקנה זו עומדת בקנה אחד עם תפיסתם של חז"ל שביוש בפרהסיה דומה להריגה.