רב סימונא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ כנ"ל
שורה 27:
בציטוט שהובא לעיל מן הספר "סדר תנאים ואמוראים", וכן ב"ספר כריתות" לרבי [[שמשון מקינון]], מוזכרת המסורת ש"רב גיזא ורב סימונא סוף סברא"<ref>המשפט מופיע בנוסחאות אחרות ובשיבושים רבים בשמות החכמים, כגון: "רב זגאי ורב סימונא", "רב גדא ורב הונא", "רב סגי ור' סמי'", "רב עינא ורב המנונא" ועוד.</ref>, כלומר - סוף תקופת הסבוראים. רבים זיהו את "רב גיזא" זה עם רב עינא<ref>גרץ בספרו "[[דברי ימי ישראל]]" חלק ג, [[אטלס עץ חיים]] להרב [[רפאל הלפרין]] (כרך ד עמ' 320), מרגליות - אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, ועוד.</ref>. הבסיס לזיהוי זה הוא העובדה שהמקורות הקדומים שמזכירים את רב עינא - איגרת רב שרירא גאון וסדר הקבלה להראב"ד - אינם מזכירים חכם בשם רב גיזא או רב גדא; וכן להיפך, במקורות שמוזכר רב גיזא (או רב גדא) - סדר תנאים ואמוראים וספר כריתות - רב עינא אינו מוזכר.
 
מספר חוקרים המאמצים את המסורת של "רב גיזא ורב סימונא סוף סברא" מציינים, על פי זיהוי זה, את סופה של תקופת הסבוראים עם פטירתם של רב עינא ורב סימונא, בסביבות שנת [[ד'ש']] ([[540]])<ref>[[צבי גרץ]] בספרו "[[דברי ימי ישראל]]" חלק ג, עמ' 389. וכן כתב החוקר ר' [[אייזיק הירש וייס]] בספרו "דור דור ודורשיו" חלק ד. הרב ד"ר [[בנימין מנשה לוין]], במהדורתו לאיגרת רב שרירא גאון, עמ' 71 בהערה. אבל ראו "תקופת הסבוראים וספרותה", לר' יעקב אליהו אפרתי (אגודת "בני אשר" [[פתח תקווה]] [[ה'תשל"ג]]) לדיון בנושא זה.</ref>. אולם חוקרים רבים מאריכים אותה אל מעבר לכך.
 
אמנם, יש שמפקפקים בזיהוי של "רב גיזא" עם "רב עינא". לדעה זו, אפוא, יש לומר ששני חכמים היו בשם "רב סימונא": האחד היה בן זוגו של רב עינא, והאחר חי מאוחר יותר, בסוף תקופת הסבוראים, והיה בן זוגו של רב גיזא. לפי נוסחאות אחרות<ref>ראו בהערה לעיל על השיבושים השונים שנפלו בשני שמות הסבוראים הללו.</ref> ניתן לומר ש"רב עינא ורב סימונא" לחוד, וזוג אחר חי מאוחר יותר - "רב גדא ורב הונא", או "רב המנונא", והם היו "סוף סברא". החוקר ר' [[יצחק אייזיק הלוי]] מצדד בגרסה שמופיעה ב[[מחזור ויטרי]] - "רב גיזא ורב הונא"<ref>ר' יצחק אייזיק הלוי בספרו "[[דורות הראשונים]]" חלק ג. ראו "תקופת הסבוראים וספרותה" עמ' מג.</ref>. הסבר אחר, המסתמך על נוסחה אחרת - "רבי גיזא ורבי סימונא סוף חברא", הוא שמדובר בביטול הישיבות ב[[ארץ ישראל]] בפקודת המלכים ה[[ביזנטים]], ואין לכך כל קשר לרב סימונא ולסופה של תקופת הסבוראים<ref>רי"א אפרתי, "תקופת הסבוראים וספרותה" עמ' מח-מט.</ref>.