פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
אין תקציר עריכה
מושג ההיסטוריה של ולפלין, השואב הרבה מן ה[[רומנטיקה]] הגרמאנית, מערב את השפעת הפסיכולוגיה על האמן הבודד כמו על בני תקופתו. אולם, בכתיבתו קיים עימות לא פתור בין ההיסטוריה לבין החוקיות הטבועה באמנות עצמה. "אחת לסגנון האיש, אחת לסגנון האומה ואחת לסגנון התקופה" קובע ולפלין בספרו "מושגי יסוד בתולדות האמנות". "לא המזג עושה את יצירה של אמנות", הוא ממשיך באפיון הקשר בין היצירה לתקופתה, "אלה הוא הדבר שבו אפשר לראות את היסוד החומרי של הסגנונות במשמעות רחבה כל כך."<ref>ולפלין, היינריך, '''מושגי יסוד בתולדות האמנות''', מוסד ביאליק, ירושלים, 2003, עמ' 50.</ref> כדי לאפשר את זיהוייה של אותו קשר מציג ולפלין חמישה צמדי ניגודים או קטגוריות עאשר בעזרתן הוא מתאר את 'אופן הראייה' בתחומי האמנויות השונים, תוך השוואה בין הקטגוריות הללו - קווי לעומת ציורי; שטוח ועמוק; חתום ופתוח; ריבוי ואחדות הוא משווה בין אמנות הרנסאס לאמנות הבארוק.
מכלול יצירתו של ולפלין ביסס מחדש את ה[[אוטונומיה]] של האמנות. הגורם להתפתחותה של האמנות טמון בתוכה. הניתוח שהציע היווה את אחד מן המקורות של מושג ה"[[פורמליזם (אמנות)|פורמליזם]]" באמנות, מושג אשר מקורות אחרים שלו ניתן למצאלמצוא אצל [[גוטהולד אפרים לסינג|לסינג]].
== הערות שוליים ==