פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הגהה
ב[[המאה ה-17|מאה ה-]]17, לאחר אבידות טריטוריאליות ב[[חצי האי הסקנדינבי]], דנמרק-נורווגיה החלה לפתח קולוניות, מבצרים, ועמדות מסחר ב[[אפריקה]], [[הקריבים]], ו[[הודו]].
[[Image:Denmark-Norway and possessions.png|left|250px|thumb|אחיזות דניות ב-1800]]
כריסטיאן החמישי שהכניס לראשונה מדיניות לפיתוח המסחר הדני שמעבר לים, כחלק מגל ה[[מרקנטיליזם]] שסחף את אירופה באותה תקופה. הקולוניה הראשונה של דנמרק הייתה [[טרנקוברטרנקובאר]] או טרנקברסרנגמבדי, בחוף הדרומי של הודו ב-1620.
 
השריד האחרון של האימפריה, שהוא גם הטריטוריה הגדולה שהיתה בה היא [[גרינלנד]], שזכתה בשלטון עצמי ב-[[1953]], ומאז היא איזור אוטונומי במדינה הדנית. איי פארו קיבלו [[אוטונומיה]] מדנמרק ב-1948.
דנמרק החזיקה בקומץ של קולוניות קטנות ועמדות מסחר לאורך [[תת-היבשת ההודית]] מהמאה ה-17 עד המאה ה-19, שלבסוף נמכרו ל[[בריטניה]] שהפכה לכוח העיקרי באזור.
 
הקולוניה טרנקוברטרנקובאר, (כיום Tharangambadi) הוחזקה מלמעלה מ-200225 שנה, עם כמה הפרעות, עד שנמכרה לבריטניה ב-1845. טרנקובר מעולם לא הייתה יזמה משתלמת, אך היא עדיין הייתה דבר-מה של הצלחה.
 
ב-1755 דנמרק רכשה את העיירה [[סרמפור]], ומאוחר יותר את [[אחנה]] ופירפור. ב-1829 אוניברסיטה דנית נבנתה(הקיימת בסרמפור,עד שעדייןהיום) קיימתנבנתה היוםבסרמפור. הערים האלו נמכרו גם הם לבריטניה ב-1845. עוד ניסיונות דנים לקולוניזציה היו ב[[דנסבורג]] וב[[איי אנדמן וניקובר]].
 
==האיים הקריבים==
29,492

עריכות