חמשת הקיסרים הטובים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מלמד כץ (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
מלמד כץ (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
[[תמונה:Marcus Aurelius Glyptothek Munich.jpg|שמאל|ממוזער|150px|מרקוס אורליוס, אחרון חמשת הקיסרים הטובים]]
'''חמשת הקיסרים הטובים''' הוא הכינוי שניתן לחמישה מ[[קיסרי רומא]] ששלטו בה בזה אחר זה החל מסוף [[המאה ה-1]]. המונח נטבע על ידי [[ניקולו מקיאבלימקיאוולי]] בשנת [[1517]], והוא מתייחס ל[[קיסר (תואר)|קיסר]]ים [[נרווה]], [[טריאנוס]], [[אדריאנוס]], [[אנטונינוס פיוס]] ו[[מרקוס אורליוס]], שתקופת שלטונם נמשכה משנת [[96]] עד שנת [[180]].
 
תקופת חמשת הקיסרים הטובים נחשבת לעת של שגשוג ב[[רומא העתיקה]]. בתקופה זו התרחב שטחה של האימפריה, וכלכלתה הייתה יציבה. מקיאבלי טען שאחת הסיבות ליציבות זו נעוצה בעובדה שכל קיסר בחר את יורשו בעצמו ולא מינה את אחד מבניו לתפקיד. הקיסר היה מאמץ את היורש בגיל צעיר ומחנך אותו להמשיך את דרכו. הראשון שסטה מדרך זו היה מרקוס אורליוס שמינה את [[קומודוס]] בנו לרשת אותו. צעד זה התגלה כמשגה ותקופת שלטונו של קומודוס נחשבת לתחילת התפוררותה של [[הקיסרות הרומית]], תהליך שנמשך כ-200 שנה.