הבדלים בין גרסאות בדף "גינאה הצרפתית"

אין תקציר עריכה
(הרחבה מאנציקלופדיית בריטניקה 1911)
רק לקראת סיומן של [[המלחמות הנפולאוניות]], לאחר שהשיבה לחיקה את האי גורי (Goree), החלה [[צרפת]] לגלות עניין בחבל ארץ זה. בו בזמן גילו ה[[בריטניה|בריטים]], ממקום מושבם ב[[גמביה]] ו[[סיירה לאון]], לגלות עניין ב"נהרות הדרומיים" (Rivieres du Sud), כלומר שמדרום לסנגל, כפי שנקרא האזור באותו הזמן, וכן לאזור רכס הרי פוטה ג'אלון (Futa Jallon) שבפנים הארץ. מסעו של מגלה הארצות הצרפתי [[רנה קאילי]] (René Caillé), האירופאי הראשון ששב בחיים מ[[טימבקטו]] אפופת המסתורין, החל מהעיר בוקה (Boke) שבאזור בשנת [[1827]] והחיש את ההתעניינות הצרפתית בחבל הארץ. החל משנת [[1838]] החלו הקברניט הצרפתי בו-וילומה (Bout-Willaumez) וממשיכי דרכו למוד את אזור החוף ביסודיות.
 
גנרל פיידרבה (Faidherbe), שמונה בשנת [[1854]] למושל סנגל, פעל לביסוס השליטה הצרפתית באזור כנגד שאיפות בריטיות דומות. ביסוס השליטה נעשה באמצעות מספר הסכמים בין השנים [[1848]] ו-[[1865]] עם שבטים מקומיים שבצדיקו את הנוכחות הצרפתית לשם הגנה על הילידים, והסכמים נוספים נחתמו בין השנים [[1876]] - [[1880]]. בשנת [[1881]] הציב עצמו האמיר של פוטה ג'אלון תחת הגנת הצרפתים ובכך עלה בידי הצרפתים למנוע את יצירתו של רצף בריטי בין גאמביה וסיירה לאון. שנה לאחר מכן, ב-[[1882]], הכירה בריטניה בזכותה של צרפת על רצועת החוף, ובשנת [[1886]] זנחו ה[[גרמניה|גרמנים]] את תביעותיהם באזור. בשנת [[1886]] הוסדר הגבול הצפוני של הפרוטקטורט עם פורטוגל. במהלך השנים הבאות חלו מספר שינויים בגבולותיה של המושבה בהתאם לשינויים מנהליים פנימיים בתוך גבולות מערב אפריקה הצרפתית ובשנת [[1891]] הופרדה '''גינאה הצרפתית''' מסנגל והפכה למושבה עצמאית. יחד עם זאת הוכפפה גינאה הצרפתית לסמכותו של המושל הכללי שניהל את כלל מערב אפריקה הצרפתית החל משנת [[1895]] מ[[דקאר]], על אף ששמרה על מידה מרובה של אוטונומיה ואף ניהלה תקציב נפרד.
 
במהלך [[המאה ה-19]] נעשו ניסיונות שונים לפתח במקום כלכלת [[מטע]]ים, בעיקר של [[קוקה]], [[קפה]] ו[[עץ גומי]]. בעוד שהקוקה והגומי כשלו בעיקר הודות לאקלים ול[[בצורת|בצורות]] התכופות, הקפה התאקלם, אולם לא עמד בתחרות עם הקפה ה[[ברזיל]]אי.
23,289

עריכות