גינאה הצרפתית – הבדלי גרסאות

יורדי הים ה[[פורטוגל|פורטוגזים]] היו ל[[אירופה|אירופאים]] הראשונים שהפליגו לאורכו של חלק חוף זה של מערב אפריקה במהלך [[עידן התגליות]] ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]]. מכיוון שכך, כמו גם בגלל קשיי הניווטה[[ניווט], לא פקדו סוחרים אירופאיים רבים את האיזור במרוצת [[המאה ה-16|המאות ה-16]] - [[המאה ה-18|18]] באותה התכיפות שפקדו מקומות אחרים מצפון ומזרח לאזור. יחד עם זאת, בשפך נהר הפאטאלה (Fatalla), המכונה ריו פונגו (Pongo), במאטאקונג (Matakong), אי זעיר בקרבת שפך נהר פורקאריה (Forekaria) ובמקומות נוספים התבססו [[עבדות|סוחרי עבדים]]. כאשר נדחקו סוחרי העבדים מחופים אחרים באזור, הם הפכו חוף בלתי מוכר זה למעוזם האחרון, ומתקני כליאה לאפריקנים משועבדים ששימשו כשלב מעבר לפני המסע הטרנס -אטלנטי נבנו באזור בשלהי [[המאה ה-18]].

רק לקראת סיומן של [[המלחמות הנפולאוניות]], לאחר שהשיבה לחיקה את האי גורי (Goree), החלה [[צרפת]] לגלות עניין בחבל ארץ זה. בו בזמן גילו ה[[בריטניה|בריטים]], ממקום מושבם ב[[גמביה]] ו[[סיירה לאון]], לגלות עניין ב"נהרות הדרומיים" (Rivieres du Sud), כלומר שמדרום לסנגל, כפי שנקרא האזור באותו הזמן, וכן לאזור רכס הרי פוטה ג'אלון (Futa Jallon) שבפנים הארץ. מסעו של מגלה הארצות הצרפתי [[רנה קאילי]] (René Caillé), האירופאי הראשון ששב בחיים מ[[טימבקטו]] אפופת המסתורין, החל מהעיר בוקה (Boke) שבאזור בשנת [[1827]] והחיש את ההתעניינות הצרפתית בחבל הארץ. החל משנת [[1838]] החלו הקברניט הצרפתי בו-וילומה (Bout-Willaumez) וממשיכי דרכו למודללמוד את אזור החוף ביסודיות.

גנרל פיידרבה (Faidherbe), שמונה בשנת [[1854]] למושל סנגל, פעל לביסוס השליטה הצרפתית באזור כנגד שאיפות בריטיות דומות. ביסוס השליטה נעשה באמצעות מספר הסכמים בין השנים [[1848]] ו-[[1865]] עם שבטים מקומיים שבצדיקושהצדיקו את הנוכחות הצרפתית לשם הגנה על הילידים, והסכמים נוספים נחתמו בין השנים [[1876]] - [[1880]]. בשנת [[1881]] הציב עצמו האמיר של פוטה ג'אלון תחת הגנת הצרפתים ובכך עלה בידי הצרפתים למנוע את יצירתו של רצף בריטי בין גאמביהגמביה וסיירה לאון. שנה לאחר מכן, ב-[[1882]], הכירה בריטניה בזכותה של צרפת על רצועת החוף, ובשנת [[1886]] זנחו ה[[גרמניה|גרמנים]] את תביעותיהם באזור. בשנת [[1886]] הוסדר הגבול הצפוני של הפרוטקטורט עם פורטוגל. במהלך השנים הבאות חלו מספר שינויים בגבולותיה של המושבה בהתאם לשינויים מנהליים פנימיים בתוך גבולות [[מערב אפריקה הצרפתית]] ובשנת [[1891]] הופרדה גינאה הצרפתית מסנגל והפכה למושבה עצמאית. יחד עם זאת הוכפפה גינאה הצרפתית לסמכותו של המושל הכללי שניהל את כלל מערב אפריקה הצרפתית החל משנת [[1895]] מ[[דקאר]], על אף ששמרה על מידה מרובה של אוטונומיה ואף ניהלה תקציב נפרד.