פיצוץ מלון המלך דוד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
נמנעת מעריכה סמנטית
לאנג (שיחה | תרומות)
שורה 19:
ב-22 ביולי 1946, לאחר שהשתלטו על שומרי שער השירות במלון, חדרו לוחמי האצ"ל בראשותו של ישראל לוי ("גדעון"), מחופשים למלצרים [[סודאן|סודניים]], למטבח "קפה ריג'נס" בקומה התחתונה של האגף הדרומי של המלון. לוחמי האצ"ל ריכזו את העובדים במטבח, והציבו שבעה כדי [[חלב]] גדולים מלאים בכ-350 ק"ג [[חומר נפץ]] בצמוד לעמודי התמיכה של הבניין. לאחר מכן הם נסוגו, תוך אזהרה לעובדים שיעזבו בתוך 10 דקות על מנת שלא להיפגע בפיצוץ{{מקור}}. בעת היציאה מהמלון פגשו בשני קצינים בריטים ועוררו את חשדם. לוחמי האצ"ל הרגו את אחד הקצינים ופצעו את השני. ביציאתם מהבניין הטילו לוחמי האצ"ל פצצות עשן כדי לעורר בהלה שתבריח את יושבי המלון{{מקור}}. חיילי [[הלגיון הערבי]] שראו אותם יוצאים ומטילים פצצות עשן פתחו עליהם באש, ובקרב היריות שהתפתח נפגעו שניים מלוחמי האצ"ל. אחד מהלוחמים, אהרן אברמוביץ', מת מאוחר יותר מפצעיו.
 
נושא ההודעה הטלפונית על פיצוץ המלון היה שנוי במחלוקת. טענה אחת היא שסוכן בריטי שפעל בשורות האצ"ל והיה שותף לביצוע הפעולה לא הספיק להעביר בזמן אזהרה למפעיליו אודות ההתקפה הצפויה על המלון, והללו העדיפו שלא לפעול כל עוד לא הגיעה התראה מפורשת. על פי גרסת האצ"ל, בשעה 12:10 הודיע הארגון על הטמנת הפצצות למרכזיית המלון, למערכת העיתון "[[פלסטיין פוסט]]" ואף לקונסוליה הצרפתית הסמוכה, שעובדיה פתחו את חלונות הבניין על מנת שלא יתנפצו מהדף הפיצוץ הצפוי. הנהלת המלון החליטה לפנות את המלון מאורחיו חוץ מאלה ששהו באגף הדרומי בו קבעו הבריטים את מושבם. על פי אחת העדויות, המזכיר הבריטי הראשי, ג'ון שאו, שקיבל את ההודעה, הצהיר שכל מי שיעזוב את הבניין ייאבד את עבודתו ואמר ש"כאן אני הוא נותן הפקודות, ולא ה[[טרור|טרוריסטים]]"<ref>מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך א', ע"מ 546, זמורה ביתן, 1987</ref>. שאו מצידו טען כי "שום אזהרה לא נמסרה לי או למישהו אחר בבניין. ואפילו קיבלתי אזהרה כזאת, אפילו נניח שקיבלתי, לא הייתי יכול לפנות את האנשים בזמן שעמד לרשותי". בשעת הפיצוץ התקיימה בלשכתו ישיבה של כל מנהלי המחלקות. בשעה 12:37 הרס פיצוץ אדיר את כל האגף הדרומי של מלון המלך דוד, על כל קומותיו.
 
==ההשלכות==