פצצת עטלף – הבדלי גרסאות

במהלך הפיתוח שארך כ[[שנה|שנתיים]] בין [[1942]] ל-[[1944]] הוצעו מספר דרכים להפעלת הפצצה. בין השאר נבחנו מרכז בקרה חיצוני שיפעיל את הפצצות מה[[מטוס]] שישליך אותם, אפשרות שנפסלה משום ש[[צבא ארצות הברית|הצבא]] חשש מתלות שכזו; [[מרעום]] שיופעל על-ידי תנועת [[כנף|כנפי]] העטלף, אפשרות שנפסלה בגלל רגישות המתקן; ומנגנון השהיה פנימי, מה שנבחר בסופו של דבר. המנגנון כלל חלל בו תיל [[פלדה]] שהחזיק את פתיל ההצתה, מעט לפני שיחרור העטלפים הוזרקה לחלל [[תמיסה|תמיסת]] [[נחושת]] [[כלור]]ית, שהמיסה את הפלדה וגרמה להפעלת הפצצה.

 

 

הפיתוח ננטש לטובת נשק שנחשב ליותר יעיל בהבאת קץ המלחמה, [[פצצת אטום]], וה[[מפציץ|מפציצים]] שיועדו לנשיאת העטלפים, מפציצי [[B-29]] הוסבו לנשיאת הנשק החדש.