יום ליקוט עצמות – הבדלי גרסאות

דבריו של רבי מאיר שיום ליקוט העצמות הוא יום שמחה נראים תמוהים במבט ראשון. ההסבר המובא להם ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] על המשנה במסכת מועד קטן הוא שכל עוד לא לוקטו העצמות הרי שהמת עדיין סוברסובל מחיבוטי הקבר ולאחר ליקוט העצמות הסתיימו יסוריהם. בלשון התלמוד הירושלמי '''"שנינוחו אבותיו מן הדין"''' כלומר שהתקופה בה התייסר הנפטר על חטאיו תמה ולכן יש לשמוח. (ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] על [[משנה]] זאת ([[מסכת]] [[מועד קטן]], דף ח, עמוד א) הוסברו דברי רבי מאיר באופן אחר).

ה[[ברייתא]] המובאת בתלמוד הירושלמי שהוזכר לעיל מאזנת בין שתי התחושות ומורה על יום אבל ביום ליקוט העצמות ויום שמחה ביום שלאחר מכן. וזאת לשון הברייתא :{{ציטוט|תוכן="בראשונה היו קוברין במהמורות. נתעכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן ברזים. אותו היום היה מתאבל ולמחר היה שמששמח שנינוחו אבותיו מן הדין."}}