קרב דרפאנה – הבדלי גרסאות

משניתן האות לקרב בשני המחנות, הסתערו האניות חרטום-אל-חרטום וניסו להכריע אחת את יריבתה בלוחמת סיפונים. ראשיתו של הקרב הייתה שקולה, משום שחיילי-הצי בשני הצדדים היו מטובי האנשים בחילות היבשה, אך עד מהרה עבר היתרון לקרתגים. האניות הרומאיות נלחמו כשגבן לחוף, ובהיעדר מרחב תמרון לא יכלו לסגת לאחור בעת הצורך מחשש שיעלו על החוף. האניות הקרתגיות, לעומתן, יכלו לחתור לאחור אל הים הפתוח כדי להיחלץ מהתקפה מסוכנת, ולשוב ולתקוף את יריבותיהן על ידי תמרון לניגוח הדופן או הירכתיים של האניות הרודפות אחריהן. זאת ועוד, עםאם נקלעה אנייה קרתגית למצוקה, יכלו חברותיה לשוט לכיוון הים הפתוח מאחורי מערך האניות ולחוש לעזרתה. פעולה מעין זה נמנעה כמובן מהאניות הרומאיות, שהיו לחוצות בין הפטיש והסדן - החוף הקרוב מצד אחד ואניות הקרתגים המנגחות בהן שוב ושוב מצד שני. כשראה פובליוס כיצד ניגפות אניותיו בפני הקרתגים, פנה למנוסה כשהוא חומק לאורך החוף מצדו השמאלי של המערך ועימו כשלושים אניות נוספות. הנותרות, תשעים ושלוש במספר, נלכדו על אנשיהן, חוץ מאלה שהועלו על החוף ואנשיהן נסו.