אם קריאה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חובבשירה (שיחה | תרומות)
ביטול גרסה 4110395 של 84.108.246.76 (שיחה)
←‏התפתחות: תיקון ע"פ דף השיחה
שורה 6:
המילים '''שבר''', '''שיבּר''', '''שביר''', '''שבְרה''', '''שובר''' ו'''שבוּר''' נכתבו באותה דרך - '''שבר''', כלומר נכתבו העיצורים בלבד.
 
צורת כתיבה זו הייתה מסובכת עבור הקורא, שהיה נדרש למאמץ גדול כדי לדעת כיצד בדיוק לקרוא את המילים שהיו מולו. ולכן כבר בדורות קדומים החלו להשתמש בארבע ה[[אות|אותיות]] [[א]][[ה]][[ו]]"[[י]] גם כסימנים לתנועות מסוימות. אותיות אלה שימשו בעבר (ועודן משמשות) כעיצורים, אולם ככל הנראה חל בשלב מסוים תהליך שבו מבטאן של אותיות אלו היטשטש בתנאים ידועים (כגון במקרים של [[כיווץ דיפתונג]]) בדיבור. בכתיבה הן נשארו והחלו לקרוא אותן כאימות קריאה. למשל, ככל הנראה נהגתה בעבר המילה יוֹם כ-[yawm], ולאחר שהדיפתונג [aw] התכווץ והפך לתנועת o ארוכה, נשארה האות ו לשמש כאם קריאה עבור תנועת o ארוכה. משערים שהתהליך חל קודם באותיות ו, י (בעקבות כיווצי הדיפתונגים iy, ay, aw, ow, uw לתנועות ארוכות מקבילות) ורק בשלב מאוחר יותר באותיות א, ה (בעבקות היחלשות [[עיצורים סדקיים|העיצורים הסדקיים]] {{IPA|[ʔ]}} ו-[h]), ומשום כך האותיות ו, י משמשות כל אחת כאם קריאה לתנועהלתנועות ספציפיתמסוימות (ו לחולם ולשורוק, י לחיריק ולצירה מלא), והאותיות א, ה משמשות כאם תנועה לתנועות רבות (הרבה, שלמה, מלכה; ראשון, ראשית, ראש).
 
בימי [[בית שני]] התרחב השימוש באימות הקריאה (אהו"י), ובתקופה זו הרבו להשתמש בכתיב המלא. בתעודות מימי בית שני, כמו [[המגילות הגנוזות]] או [[איגרות בר כוכבא]], מוצאים לפעמים צורת כתיב שנקראת כתיב מלא שבמלא. בצורה זו הוכנסו אימות קריאה גם במקומות בהן אנו לא נוהגים להכניס אימות קריאה בימינו. ניתן למצוא מילים כמו '''לוא''' (=לא), '''כיא''' (=כיא), ו'''בקוראכה''' (=בקראך). ב[[לשון חז"ל]] כבר החלו להתגבש כללים אחידים יותר לשימוש באימות קריאה, אם כי במילים הנפוצות בתנ"ך עדיין יש נטייה להשתמש בכתיב המקראי שלהן. בתקופת [[המסורה]] כנראה כבר הורגש שאימות הקריאה אינן מספיקות למסירת המידע המלא על אופן הגייתה של המילה, ולכן פותחו סימני ה[[ניקוד]], המשמשים עד היום בצד אימות הקריאה.