הסיעה הבלתי תלויה – לאחדות העבודה – הבדלי גרסאות

הסיעה נוצרה ב-[[20 בינואר]] [[1953]] (ללא אישור שמה על ידי [[ועדת הכנסת]]) עם פרישת חבריה [[דוד ליבשיץ]] ו[[חנה למדן]] מ[[מפ"ם]] (שם הסיעה לא אושר על ידי [[ועדת הכנסת]]), על רקע פרשת [[משפטי פראג]]. במשפטים, שהיוו סדרה של [[משפט ראווה|משפטי ראווה]], טוהרה הנהגתה היהודית בעיקרה של [[המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה]], ושליח [[הקיבוץ הארצי]] ב[[פראג]] [[מרדכי אורן]] הואשם בהיותו מרגל [[ציוני]]. הפרשה גרמה לזעזוע קשה במפ"ם, והובילה לנטישת הקו הפרו-סובייטי הנוקשה בו נקטה בראשית דרכה, לטובת אידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית מתונה יותר.

ואולם, חברי הפלג השמאלי במפ"ם בראשות [[משה סנה]] סירבו לגנות את המשטר הסובייטי גםאף לנוכח רדיפת חברם לתנועה, ונטשו את המפלגה לטובת [[סיעת השמאל]] שהקימו ב[[פברואר]] [[1952]]. ואולם, גם לאחר עזיבתם לא פסקו החיכוכים במפלגה בין שני הפלגים ההיסטוריים בה, ואנשי [[התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון]] הוסיפו לנטור טינה לחברי [[השומר הצעיר]] בשל עיוורונם הסלקטיבי נוכח פשעיה של הנהגת [[ברית המועצות]]. הדבר הוביל כאמור לפרישתם של ליבשיץ ולמדן ולהקמת סיעתם העצמאית, במנותק משאר חברי תנועת אחדות העבודה ההיסטורית. אלו נשארו במפ"ם עוד כשנה, עד שפרשו בסופו של דבר אף הם ב[[אוקטובר]] [[1954]] בשל סירובם לסגור את עיתון [[למרחב]], שהתחרה בעיתון [[על המשמר]] של השומר הצעיר, והקימו את סיעת [[אחדות העבודה - פועלי ציון]].