השביתה הכללית בברצלונה (1919) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קטגוריה |
הרחבה |
||
שורה 1:
'''השביתה הכללית בברצלונה''' בשנת 1919 היתה אחת ה[[שביתה|שביתות]] המוצלחות ביותר בהיסטוריה של תנועות הפועלים בעולם והביאה לכך ש[[ספרד]] היתה המדינה הראשונה בעולם בה היה יום עבודה של שמונה שעות בלבד.
בתחילת פברואר 1919, פוטרו שמונה עובדים מ[[תחנת כוח הידרואלקטרית|תחנת כוח הידרואלקטרית]] בבעלות [[קנדה|קנדית]] בברצלונה, בגלל שהיו מעורבים בפעילות פוליטית.
הפיטורים וקיצוץ במשכורות העובדים הובילו לשביתה כללית בת 44 יום, בה לקחו חלק כ-100,000 עובדים. המעסיקים ניסו להתנגד לשביתה, אך השביתה התפשטה במהירות. עובדים בתחנת כוח אחרת הצטרפו לשביתה במטרה להביע תמיכה בעמיתיהם. כשבוע לאחר מכן, כל עובדי הטקסטיל נטשו את מקום עבודתם באמצע יום העבודה, וזמן לא רב לאחר מכן, כמעט כל עובדי החשמל הצטרפו לשביתה גם הם. ב 21 בפברואר כבר הוכרזה שביתה כללית בכל תחנות הכח בברצלונה, דבר שהשבית כ-70% מהתעשייה באזור [[קטלוניה]].
משטר צבאי הוטל על ברצלונה, אך השביתה המשיכה במלוא הכוח. איגוד העובדים של [[בית דפוס|בתי הדפוס]] הזהיר את בעלי ה[[עיתון|עיתונים]] בברצלונה שהוא לא מתכוון להדפיס כתבות שמבקרות את השובתים. הממשלה ב[[מדריד]] ניסתה להרוס את השביתה על ידי גיוס של כל העובדים לשירות צבאי, אך קריאת גיוס זו לא נענתה, מאחר והיא אפילו לא הודפסה בעיתונים. כאשר הידיעה על הגיוס הגיעה לברצלונה, התגובה הייתה שביתה נוספת של כל עובדי [[מסילת רכבת|מסילות הרכבת]] והרכבות הקלות.
| |||