|
==השביתה==
בתחילתבסוף פברוארינואר 1919, פוטרוקוצצו שמונההמשכורות עובדיםשל משרדייםהעובדים שלהמשרדיים ב[[תחנת כוח הידרואלקטרית|תחנת כוח הידרואלקטרית]] בבעלות [[קנדה|קנדית]] בברצלונה,. בגללשמונה שהיומהעובדים מעורביםפנו בפעילותלהנהגת פוליטיתארגון העובדים האנרכו-סינדיקטי (ה-CNT) לסיוע ובתגובה הם פוטרו. ב [[5 בפברואר]], בהנהגתקיימו ארגוןעובדי העובדיםהמשרד האנרכו-סינדיקטישביתת (ה-CNT),שבת עזבובמקום אתעבודתם ופונו מקוםמהמשרד בכח על ידי ה[[משטרה]]. העבודה 140 עובדים עזבו את מקום העבודה כמחאה על הפיטורים, ולאחר שלושה ימים הצטרפו אליהם רוב גדול של עובדי תחנת הכח. הנהלת תחנת הכח ביקשה להענות לדרישות העובדים שהיו סבירות, אולם מילנס דה-בוש התערב ומנע את המשך המשא ומתן עם נציגות העובדים <ref>[http://books.google.com/books?id=6-ipiV20WEkC&pg=PA315 Anarchism: A History Of Libertarian Ideas And Movements By George Woodcock], עמוד 315</ref> <ref>מורי בוקצ'ין, עמוד 118 כותב בדיוק ההיפך. שם כתוב שההנהלה ניהלה קו נוקשה נגד העובדים וקיימה שביתת מגן</ref>. בתגובה, השביתה התרחבה. העובדים בתחנת כח נוספת קיימו שביתת שבת במקום העבודה שלהם כתמיכה בחבריהם. ב [[17 בפברואר]] הצטרפו לשביתה כ-80% מעובדי ענף הטקסטיל ב[[ברצלונה]] במחאה על הפיטורים, אך גם בדרישה להכרה באיגוד המקצועי שלהם והכרת הרשויות ביום עבודה של שמונה שעות.
ב 21 בפברואר כבר הוכרזה שביתה כללית בכל תחנות הכח בברצלונה, דבר שהשבית כ-70% מהתעשייה באזור [[קטלוניה]]. מעל 100,000 עובדים השתתפו בשביתה שהקיפה גם את עובדי התחבורה הציבורית בעיר. העיר היתה כמעט משותקת <ref>לוח הזמנים דורש ברור נוסף. כבר ב 19 בפברואר, ה NY times מדווח על יומיים בלי חשמל, מים ותחבורה ציבורית בעיר בכתבה - [http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?res=9F04E7D91139E13ABC4152DFB4668382609EDE Barcelona without water and light], NY times, February 19, 1919</ref>, והצבא סיפק שירותים מינימליים של גז ומים. שלטונות העיר לקחו פיקוד על מפעלי החשמל של החברה הקנדית כדי לחדש את התאורה בעיר שהופסקה ליומיים <ref>[http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?res=9F0DE2D81139E13ABC4B51DFB4668382609EDE Barcelona to Run Lights], NY times, February 23, 1919</ref>.
|
