השביתה הכללית בברצלונה (1919) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←רקע |
|||
שורה 10:
ב 21 בפברואר כבר הוכרזה שביתה כללית בכל תחנות הכח בברצלונה, דבר שהשבית כ-70% מהתעשייה באזור [[קטלוניה]]. מעל 100,000 עובדים השתתפו בשביתה שהקיפה גם את עובדי התחבורה הציבורית בעיר. העיר היתה כמעט משותקת <ref>לוח הזמנים דורש ברור נוסף. כבר ב 19 בפברואר, ה NY times מדווח על יומיים בלי חשמל, מים ותחבורה ציבורית בעיר בכתבה - [http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?res=9F04E7D91139E13ABC4152DFB4668382609EDE Barcelona without water and light], NY times, February 19, 1919</ref>, והצבא סיפק שירותים מינימליים של גז ומים. שלטונות העיר לקחו פיקוד על מפעלי החשמל של החברה הקנדית כדי לחדש את התאורה בעיר שהופסקה ליומיים <ref>[http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?res=9F0DE2D81139E13ABC4B51DFB4668382609EDE Barcelona to Run Lights], NY times, February 23, 1919</ref>.
ב [[27 בפברואר]], בעקבות לחץ מצד מילאנס, הכריז ראש ממשלת ספרד בהסכמת המלך [[אלפונסו
עיריית ברצלונה פתחה במשא ומתן עם הנהגת השובתים כדי להביא לסיום השביתה, שפגעה רבות בכלכלה של קטלוניה. כל דרישות העובדים התקבלו - יום עבודה בן 8 שעות, הכרה באיגודי העובדים, החזרה לעבודה של עובדים שפוטרו. בכך ספרד הפכה למדינה הראשונה שהעבירה חוק בנוגע ליום עבודה ארצי בן 8 שעות, כתוצאה מהשביתה הכללית ב-1919. העובדים דרשו גם את שחרורים של [[אסיר פוליטי|אסירים פוליטיים]]. הממשלה הסכימה לדרישה זו, אך סירבה לשחרר את אלו שעמדו באותה עת למשפט. העובדים הגיבו בקריאות "שחררו את כולם!" ואיימו בהמשך השביתה.
|